Demo2

Page 14 - Demo2

P. 14

האמנם מילים: לאה גולדברג לחן :חיים ברקני
וראשך רענן.
על כתפייך חזך צווארך
ומותר ומותר לאהוב.
בסליחה ובחסד,
עוד יבואו ימים
האמנם
ותלכי בו כהלך התם,
ותלכי בשדה,
בעלי האספסת,
ומחשוף כף רגלך ילטף
ידקרוך ותמתק דקירתם.
או שלפי שיבולים
בעדת טיפותיו הדופקת
או מטר ישיגך
וירחב בך השקט
ותלכי בשדה הרטוב
כאור בשולי הענן.
נשום ורגוע,
ונשמת את ריחו של התלם
לא נצרבת בלהט
את תלכי בשדה. לבדך.
בראי השלולית הזהוב,
וראית את השמש
ומותר בם לנגוע,
הדברים וחיים
ופשוטים
מאימה ומדם.
השרפות בדרכים שסמרו
תהיי ענווה ונכנעת
וביושר לבב שוב
כאחד הדשאים כאחד האדם.
אל נורא עלילה ספרד, המאה ה-11 אלנוָֹראֲעִליָלה אלנוָֹראֲעִליָלה
ִבְּׁשַּׁעת ַּהְּׁנִּעיָלה ְּׁלךָ ַּע ִין נוֹ ְּׁשׂ ִאים ִב ְּׁשׁ ַּעת ַּה ְּׁנּ ִעי ָלה ְּׁמחה ִפ ְּׁשׁ ָעם ְּׁו ַּכ ְּׁח ַּשׁם ִבְּׁשַּׁעת ַּהְּׁנִּעיָלה ְּׁוַּהִצילם ִמְּׁמּאָרה וְּּׁלִגיָלהִבְּׁשַּׁעת ַּהְּׁנִּעיָלה ְּׁו ָכל לוֹחץ ְּׁולוֹחם ִב ְּׁשׁ ַּע ת ַּה ְּׁנּ ִע י ָל ה ְּׁוַּחדּשׁ ֶאתְּׁימיֶהם ִבְּׁשַּׁעת ַּהְּׁנִּעיָלה ְּׁו ָהשׁב ְּׁשׁ ָאר ַּהצֹאן ִבְּׁשַּׁעת ַּהְּׁנִּעיָלה ַּה ָב ִנים ְּׁו ָה ָאבוֹת ִבְּׁשַּׁעת ַּהְּׁנִּעיָלה אִלָיּהוְּּׁוַּגְּׁבִריאל ִב ְּׁשׁ ַּע ת ַּה ְּׁנּ ִע י ָל ה
ַּהְּׁמִציא ָלנוּ ְּׁמִחיָלה ְּׁמתי ִמ ְּׁס ָפר ְּׁקרוּ ִאים וּ ְּׁמ ַּס ְּׁל ִדים ְּׁב ִחי ָלה שׁוֹ ְּׁפ ִכים ְּׁלךָ ַּנ ְּׁפ ָשׁם ְּׁוַּהְּׁמִציאם ְּׁמִחיָלה ֱהיה ָלֶהם ְּׁלִסְּׁתָרה ְּׁוָחְּׁתמם ְּׁלהוֹד חוֹן אוֹ ָתם ְּׁו ַּרחם ֲע שׂ ה ָב ֶה ם ְּׁפ ִל י ָל ה ְּׁזֹכר ִצְּׁדַּקת ֲאִביֶהם ְּׁכֶקֶדםוְּּׁתִחָלה ְּׁקָרא ָנּא ְּׁשַּׁנת ָרצוֹן ְּׁלָאהִליָבהְּׁוָאהָלה ִת ְּׁזכוּ ְּׁל ָשׁ ִנים ַּרבוֹת ְּׁבִדיָצהוְּּׁבָצהָלה ִמיָכאל ַּשׂרִיְּׁשָׂראל ַּב ְּׁש ר וּ ָנ א ַּה ְּׁג ֻא ָל ה

12 13 14 15 16