Page 12 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪12‬‬

‫פרק ‪ - 2‬המומחית‬

‫החלטתי להתייעץ עם‬
‫האישיות הכי רציונאלית בעיניי‪ ,‬עם‬
‫הראש הכי פתוח ובלי עקבות של‬
‫הגיון מבוסס‪ .‬בקיצור הנכדה שלי‬
‫בת החמש‪ ,‬צעצוע נבון ובעל תבונה‬
‫אשר לא נהרסה עדיין בידי מבוגרים‬

‫יודעי כל‪.‬‬

‫עד שאביא את הקטנה מהגן‪ ,‬הכנתי סיפורי נפלאות על גמד קטן שהגיע‬
‫בלילה ואשר נתן לי במתנה את הקובייה בשביל נכדתי המתוקה‪ .‬אותו גמד‬
‫אמר לי שרק היא‪ ,‬אנני‪ ,‬תדע איך לפתוח אותה‪ ...‬ציפיתי לה כמו לאיזה מומחה‬

‫שמגיע מחו"ל ודורש אלף דולר על דקת עבודה שלו‪.‬‬

‫בשעה רבע לאחת הלכתי לגן שהיה ליד ביתנו‪ .‬אספתי את אנני‪ ,‬נתתי לה את‬
‫הזכוכית הירוקה והמלוטשת שמצאתי בבוקר ושוחחנו להנאתנו בדרך‪.‬‬
‫כשהגענו הביתה‪ ,‬חיממתי לנו ארוחת צהריים‪ .‬תוך כדי הארוחה סיפרתי‬
‫לאוצר שלי את האגדה‪ ,‬שלשם שינוי הייתה על גבול האמת לאמיתה‪ .‬הילדה‬
‫התרגשה כאילו הסיפור היה באמת נכון‪ ,‬אבל הביעה ספקות אמיתיים לאור‬

‫הרקע שלי כממציא סיפורים‪ ,‬בייחוד לפני השינה‪.‬‬

‫לאחר הארוחה‪ ,‬תדלקתי את הילדה בפיסת מרשמלו מתוקה ומיותרת‬
‫שהבטחתי לה וירדתי איתה לחדר העבודה ‪ -‬״אווו״ שמחה הילדה ״זו באמת‬
‫קובייה שחורה‪ ,‬סבא‪ ,‬לא שיקרת לי״ ‪ -‬נעלבתי ‪ -‬״אני לא משקר‪ ,‬אנני‪ ,‬אף לא‬

‫פעם‪ ,‬אני מספר סיפורים ולפעמים הם קצת נכונים״‪.‬‬

‫״תפתחי אותה ‪ -‬ציוותי״‪ ,‬״איך ?״ שאלה‪ ,‬״מה זאת אומרת‪ ,‬הגמד אמר‬
‫שאת תדעי איך״‪ ,‬חייכתי‪.‬‬