Page 21 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪21‬‬

‫״לא‪ ,‬שכחתי לתת לה לאכול‪ "...‬השבתי בסרקזם קל "אל תדאגי!״‬
‫אמרתי לה‪ .‬אבל תחושת העליונות שפרגנתי לעצמי לא החזיקה זמן רב‪ ,‬כי‬
‫אנני ניסתה לצאת להגנתי ופלטה הודאה על הלחמנייה מהצהריים‪ ...‬״אבא !‬
‫מה זה צריך היה להיות !?״ זעפה ביתי‪ ,‬ואנני ניסתה בכל זאת לעמוד לצידי‬
‫״אבל אימא אני לא הייתי כל כך רעבה‪ ,‬והיה לנו מאוד מעניין וסבא לא כל כך‬
‫אשם‪ ,‬הוא הרי רק סבא‪...‬״ ביתי צחקה ״תעלי למעלה‪ ,‬אנני חמודה״ היא‬
‫אמרה ״ואתה אבא‪ -‬חביתה משוכללת״ מן עונש שהוא בעצם סוג של קביעה‬

‫כי כאן זה בית ולא מגרש משחקים‪.‬‬

‫פתאום גם אני הייתי רעב והרגשתי פרץ של כאילו אשמה‪ ,‬חמש ביצים‬
‫ובצל‪ ,‬שלוש עגבניות וסלסלת פיטריות יצרו חביתה מפוארת‪ .‬צרפתי להן סלט‪,‬‬

‫גבינות ולחם וכולם ישבו לשולחן ‪ -‬שוב ארוחת ערב טיפוסית‪.‬‬

‫אשתי הגיעה מהעבודה‪ ,‬מתפלאת על ההמולה והשולחן הערוך‪ .‬השיחה‬
‫קלחה ואף אחד לא הזכיר את הקופסא‪ ,‬ברוך בורא מיני הרעב‪ ,‬ותמימות‬

‫הילדים‪...‬‬

‫לאחר שטיפת הכלים ושחרור יוצרות ההמולה לביתן ‪ ,‬ישבנו סוזי ואני‬
‫בסלון והיא ברצינות תהומית סיפרה על ההרצאה המרתקת שלה שנגעה בנושא‬
‫של מתירנות הנוער בימינו והפליגה על גלי הנוסטלגיה בשאלה איפה הימים‬
‫הנאיביים והטובים‪ ,‬נטולי התקשורת החברתית והשכונתיים להפליא‪ ,‬כשהיינו‬

‫צעירים ובאמת יפים‪...‬‬

‫לא הגבתי יותר מדי‪.‬‬

‫אשתי התקלחה וזרמה לכיוון מיטתה עם ספר ורמזים דקים של ציפיה‬
‫שיניחו לה לנפשה ‪ .‬אני‪ ,‬עם האייפד שלי בסלון‪ ,‬ניסיתי להבין מוויקיפדיה‬
‫ושאר אתרים על נגדים‪ ,‬קבלים והחומרים מהם הם עשויים‪ .‬לדאבוני שום‬

‫דבר ממה שהיה כתוב לא תאם את הסלילים שהיו במעגל של ״היא״‪.‬‬

‫הלכתי לחדר השינה רק כדי לגלות שאשתי נרדמה למרות שהשעה‬
‫הייתה בסך הכול שמונה ושלושים‪ .‬התגנבתי לחדר העבודה סקרן להפליא‪.‬‬