Page 267 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪267‬‬

‫מיה החלה לבכות‪ ,‬היא לא הטמיעה שביתה אנני תהייה כל כך גבוהה‬
‫ונשית‪ .‬נגשנו שנינו אליה וחיבקנו אותה‪ ,‬היא הייתה חמה ואוהבת‪ ,‬היא אמרה‬

‫שהיא שמחה שהיא אימא לנסיכה הזאת‪.‬‬

‫אלרנון אמר שהוא משאיר את בת המשפחה החדשה להכיר מחדש אחד‬
‫את השני‪ ,‬הודינו לו ואנני השתחוותה וקדה קידה עמוקה של הערכה אליו‪,‬‬

‫אלרנון חייך חיוך גדול של סיפוק עצום ונמוג‪.‬‬

‫אנני ביקשה מאיתנו להמתין רגע‪ ,‬נכנסה לחדר ההלבשה‪ ,‬סגרה את‬
‫הדלת‪ ,‬ולאחר זמן שנראה ממושך קראה לאימא לעזור לה‪ ,‬הן יצאו כשאנני‬
‫לבושה בשמלתה החדשה ונעולה בנעלי הבד שלה‪ ,‬היא הייתה יפיפיה‪ ,‬אנני‬
‫הסבירה ״סבא זה היה קצת מביך ‪ -‬קצת הסתבכתי עם החזיה‪ ,‬והרוכסן בשמלה‬

‫שמאחור ואימא עזרה לי‪ ,‬בכל זאת אני קצת חדשה בעסק של להיות אישה״‬

‫לא יכולתי לעצור את צחוקי‪ ,‬בטני ממש כאבה‪ ,‬מיה נגשה אלי ונתנה לי‬
‫מכה על כתפי ואמרה ״אבא תירגע בבקשה‪ ,‬זה לא מכובד‪ ,‬ולא יאה״‬

‫הפסקתי מיד‪ ,‬אנני חייכה אלי ואמרה לי ״סבא זה מובן‪ ,‬גם לי זה היה‬
‫נראה כסיטואציה מגוחכת אם אני הייתי במקומך‪ ,‬בייחוד לאור החשיבות של‬

‫המאורע שעברנו״‬

‫לקחנו את הגלימה‪ ,‬יצאנו מחדר ההתמרה‪ ,‬עברנו דרך המחסן‪ .‬אנני‬
‫החזירה את האוברול השחור למקומו ואת הגלימה השאירה מקופלת על‬
‫השולחן בחדר הישיבות‪ ,‬היא אמרה שתעטה אותה בישיבותיה עם יועציה‬

‫במקום‪.‬‬

‫עזבנו את המסתור עם אנני החדשה שלנו‪ ,‬וחזרנו לרכב‪.‬‬

‫הגענו לבית שלי‪ ,‬פול חיכה לנו על ספסל בחוץ‪ ,‬הוא אמר שהוא יושב‬
‫ומחכה לנו כאן מספר שעות בסבלנות‪ ,‬הוא לא היה מוכן לוותר על החוויה של‬
‫לראות את אנני מיד לאחר המטמורפוזה לכשתגיע‪ .‬אנני חיבקה אותו בחום רב‪,‬‬
‫פול הרגיש פתאום קטן‪ ,‬הוא היה נבוך מאוד‪ ,‬אנני הרי הייתה אישה מדהימה‪...‬‬