Page 4 - etmol 76
P. 4
עד בואו לסרגוסה לא התייחדה העיר במאומה מבחינתנו, ברברים )ב״ ,(1013ורוב יהודיה עזבוה ,היא ירדה מגדולתה
ורק בואו אליה ,זמן מה לאחר בואם של ״גולי קורדובה״ ולא שבה אליה עוד .כיום אתה נוכח כי העיר השכילה
אחרים )כגון הבלשן יונה אבן ג׳נאח ,המשורר יוסף אבן לשמר בקירבה קורטוב מניחוחות העבר היהודי שלה )בצד
חסדאי בעל ״שירה יתומה״ ,והבלשן ופרשן המקרא משה העבר המוסלמי( ,באמצעות טיפוח ״שכונת היהודים״ שבה,
אבן ג׳יקטילה ועוד( ,העלה את קרנה באחת והוציא את שם ניתן להתרפק על בית כנסת קטן ועתיק ,שבסמוך לו,
שמה בעולם היהודי כולו .אבל מבחינתו של המשורר הצעיר בכיכר קטנה ,ניצבת אנדרטת ברונזה של הרמב״ם ,ובקי'
המיותם ,האישיות החשובה ביותר בעיר היתה השר הנדיב רבת מקום מתנוססת טבלת שיש שעליה חרוט שמו של
יקותיאל אבן חסאן ,שנטלו תחת חסותו ,טיפחו ועודדו השני בגדולי המשוררים שלנו שחיו בעיר זו -יהודה הלוי.
בהבחינו בכשרונותיו הבלתי מצויים .והנער גבירול ,גמל אבל חייב אתה לאמץ את כל כוח דמיונך כדי לראות ולשמוע
לו בהמון שירי תהילה מרשימים )״קומי הללי דודך בחורך את הדי החיים ששקקו בסימטאות צרות ומפותלות אלה
יקותיאל ,נשיא שרים ורוזנים /מאור עולם ,יסוד א מי בתקופת הזוהר ההיא .וכמובן שאין למצוא כאן שום זכר
מכוניו / ...אשר כל רוזנים אליו מיחלים ולדברו מקוים כל למשפחת אבן גבירול ,שלא ידוע עליה ועל שורשיה מאומה,
סגנים״( .ובמספר קינות מרעידות־לב ,שחיבר עליו בהרצ־ והנצר היחיד שלה -שלמה ,נולד כעשור לאחר שהוריו
וזו)״היה יקותיאל כזית רענן או כארזים בלבנון פרו /היה עזבו את העיר הכבושה ,והגיעו למלגה ,אליה מדרימה אני
יקותיאל כמלך בגדוד ,אל אהלו המחנות צפרו״( '.עם מותו
של יקותיאל נותר שוב עזוב ובודד ,כשבינו לבין בני עירו לאחר הביקור בקורדובה.
)כ״ 1200יהודים חיו אז בעיר( גבהו מחיצות של עויינות
וניכור .הם לא סלחו לו את לשונו״קלשונו השנונה ואת אנדרטה בלב העיר
התנשאותו)ואת הכרזתו :אני ״ארום ואתנשא עלי כל מתי
דורי ועל כל הזמנים!״( והוא בז ולעג לכולם .ובהיותו כבן מלגה היא כיום עיר חוף וקיט מודרנית והומה ,עליזה
25הקרע בינו לבינם לא ניתן עוד לתיקון ,והוא נאלץ לעזוב וססגונית .היא לא הוציאה מקירבה אישיות יהודית חשובה,
את העיר מתוך רוגז ומרירות רבה ,ושם פעמיו לגרנדה ,אל למעט אבן גבירול והיא השכילה להנציח את גדול בניה
בית הידיד של הוריו -השר והחצרן היהודי המפורסם היהודים .בשנת ,1970שלפי חישוב מוטעה מלאו בה 900
שנה לפטירת שלמה אבן גבירול ,הקימה העיר אנדרטת
שמואל הנגיד. ברונזה של דמותו לזכרו ,וציינה את המאורע ב״חגיגות
אנו חוזרים ומדרימים בעקבותיו בדרך הארוכה לאנדלו״ יובל״ וימי עיון ביצירותיו ,שבהם השתתפו מלומדים
סיה ,אל גרנדה שלמרגלות הסיירה נוואדה ,שהיתה אז
הבירה התוססת פעילות ,תככים ומלחמות לרוב ,שאותן מרחבי־העולם.
עמדתי למרגלות האנדרטה -המצויה בלב ככר זעירה
ניהל שמואל ,״הוזיר״ ושר הצבא של מלך גרנדה. ושקטה ,לא הרחק מהחוף הסואן -והתבוננתי בדמות הדקה
והגבוהה המתימרת מעלי ,עטופה בגלימת הברונזה היקרה,
חיים בעיר רימון וזקן קצר ומטופח מעטר את פניה האצילים־מהורהרים .אני
יודעת היטב שאין בינה לבין המשורר האומלל ולא כלום.
״עיר רימון״ כונתה בפי היהודים ,והערבים כינוה ״גרא- אבן גבירול ,כמשתמע משיריו ,קטן״קומה ורע־מראה היה,
נטת אל יהוד״ ושני השרים היהודים -שמואל הנגיד ויהוסף דל ואביון וחולה ,שמחלת עור קשה שלקה בה מנעוריו
בנו ויורשו ,ש״שלטו״ בה למעלה משלוש עשרה שנים, נתנה בו אותותיה )הוא תיאר את מחלתו ויסוריו בשירים
מצדיקים כינוי זה .ולא עוד ,אלא שנמצא חוקר יהודי גרמני רבים ,בין השאר :״והנה החולי בילה בשרי והכאיב לב
)פ .ברגבור( שטען כי שכיית-חמדה של ספרד בכלל ושל והבהיל רעיונים /ואתגולל בצירים על יצועי כמתגולל עלי
גרנדה בפרט -ארמון האלהמברה -נבנה לא על׳ידי אחר קוצים וצינים /ויגעתי באנחתי ואידי ונלאיתי נשוא תוגות
אלא בידי יהוסף הנגיד ,וזאת בהתבססו בעיקר על שיר של ואונים״( .גם אין לשער' שאיש צעיר ובעל יסורים שנפטר
אבן גבירול ״לכה רעי״ ,המתאר ,למרבה ההפתעה ,ארמון בדמי״ימיו טיפח זקן הדור זה .ובכל״זאת אני חשה האצלה
בעל מבנה ארכיטקטוני ופרטים שונים ,הדומים להפליא הקורנת מפסל הברונזה ,ותחושת נוכחותו הפיסית והרו
לאלה של ארמון האלהמברה הנוכחי! ...דעתו של ברגבור חנית של המשורר תמשיך ללוותני במסעי ובדרכי ,מכאן
לא נתקבלה ,בעיקר משום שאבן גבירול נפטר לפני שיהו־ לסרגוסה הרחוקה בצפון ,שאליה נלקח המשורר בילדותו,
סף עלה לשלטון אבל דומה שהרעיון אפשרי גם אפשרי כשטראומת העקירה מעיר הולדתו נכרכה עד מהרה בזו של
לגבי שמואל-האב) .ויהוסף רק הוסיף והשלים את ארמון
אביו( .הפגישה בין השנים היתה חמה ואבן גבירול כותב פטירת הוריו.
שירי תהילה לנגיד :״נשיא עמו ,נגיד אומו ,נסיכו ,והגואל,
אשר בו אל סמכו /והנזר והעזר והעוז והמעוז למגדל כל חסות השר
נסכו״. סרגוסה כיום ,כמו בעבר ,עיר תעשיה ומסחר משגשת
י ״ האם בארמון זה על כריו וערוגותיו מרהיבי העין ,ולקול מאוד על גדול נהר האברו ,משובצת בהרבה כנסיות וקפלות
קילוחי המים במזרקותיו ,ערך שמואל הנגיד את משתאות ופסלים ,ובקתדרלה חשובה וגם בארמון מפואר מהתקופה
היין שלו ,ובאחד משיריו הוא מתאר בפרוטרוט את קרואי המוסלמית ,אבל אין בה שריד לימי אבן גבירול במקום.
המשתה שלו המאבדים את עשתונותיהם ביין ,ומארחם השכונה היהודית בעיר ,שהשתרעה בעת ההיא על כרבע
עומד ומלגלג עליהם ,ועוד מתרברב בעליונותו על כולם? משטחה ,נמחתה כליל ,ורק מזכרת קטנה ומפתיעה אתה
האם בשיר זה )״התדע את פעלי״( הצליח לקומם כנגדו את מוצא בה ,שמו של יהודי עשיר בשם ספורטה )שנתן כסף
שני ״משוררי החצר״ שלו ,יצחק אבן כלפון ושלמה אבן רב לאחד ממלכי העיר( עודו מתנוסס בקרן רחוב אחד קצר
גבירול ,עד שנעורה מחלוקת קשה בין השלושה ,שגרמה
ל״פרידה רבה״? מכל מקום ,נראה שגבירול שוב הגדיש את וחסום.
הסאה ,ונאלץ לעזוב גם את גרנדה כפי שעזב את סרגוסה בעמדי שם בלב העיר )השלישית בגודלה בספרד( ,אני
מתוך סערה גדולה ,והפעם גם בפרץ של קללות נמרצות, מבקשת לעצור את גלגל־הזמן ולהשיבו אחורה ,ולנסות
שהנציחן בשירו ״מה לך יחידה״ שחובר בצאתו מאנדלו להעלות באוב את שנות השלושים והארבעים של המאה
סיה ,כדברי הכתובת לשיר :״מה לך אןמה בוגדה ,תתהלכי הי״א :הלוא כאן גדל אז הילד המוכשר ממלגה ,וכאן קיבל
ותסובבי /נפשי ביפיך מאסה -לשויא עלי ת עג בי' /אל את חינוכו המקיף והמעמיק כל כך וכאן ספג לראשונה את
תיתני ,כי מחרת תקחי אעזר תתנךבי״ .אבן גבירול שנואש אווירת הנזירות והמסתורין ,וכאן התקדש לחיי הרוח
והחכמה.
