Page 218 - המהפכה הימית
P. 218

‫‪ | 216‬פרק שלישי‬

‫שאנשיהם מקופחים בהקצאת מכסות העלייה‪ ,‬בעוד ראשי ההסתדרות תובעים‬
‫מהם לסור למשמעת המוסדות הרשמיים‪ .‬המתיחות הגיעה לכדי כך שבאוקטובר‬
‫‪ 1933‬הוציא ז'בוטינסקי פקודה מיוחדת — פקודה מספר ‪ — 60‬המורה לנציבויות‬
‫בית"ר להשיג רישיונות עלייה ישירות מן השלטונות המנדטוריים‪ ,‬בלא התיווך‬
‫של הסוכנות היהודית‪ .‬בתגובה ביטלה הסוכנות את זכויותיה של בית"ר לקבל‬
‫רישיונות בתור ארגון חלוצי‪ ,‬ומאותה עת יכלו להגיש בקשות עלייה רק באופן‬
‫פרטי‪ 285.‬אחד משיאי המשבר היה פרישתו של ז'בוטינסקי מההסתדרות הציונית‬
‫וייסוד ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) בשנת ‪ .1935‬פרישת הרוויזיוניסטים‬
‫נתפסה כאיום חמור‪ ,‬מפני ששיקפה תחרות פוליטית ואיום על הממסד הקיים‪.‬‬
‫ז'בוטינסקי ותנועתו שאפו להיות חלופה לממסד־הציוני ולהסתדרות הציונית‬
‫ה'ישנה'‪ ,‬והמאבק נגדם נתפס כמאבק על שמירת ההגמוניה ביישוב‪ .‬המאורעות‬
‫שפרצו בשנת ‪ 1936‬הביאו לשיא נוסף את המחלוקת ביישוב ביחס לדרכי התגובה‪.‬‬
‫המחלוקת ניטשה בין 'ההגנה'‪ ,‬ככוח הצבאי המרכזי של היישוב המאורגן‪ ,‬שדגלה‬
‫במדיניות 'ההבלגה'‪ ,‬לבין 'ארגון צבאי לאומי' (אצ"ל)‪ ,‬בהנהגתו של ז'בוטינסקי‪,‬‬
‫שדחה מדיניות זו‪ ,‬וממרס ‪ 1937‬ביצע פעולות נגד מטרות ערביות‪ ,‬למורת רוחה‬

                                           ‫של ההנהגה המרכזית של היישוב‪286.‬‬
‫לא מפתיעה אפוא העובדה שבמתיחות בין שמאל לימין הוטחו האשמות‬
‫גם בתחומי הימייה השונים‪ .‬אחת הבולטות שבהן‪ ,‬שנשמעה כבר באותם ימים‬
‫מהכיוון הרוויזיוניסטי‪ ,‬הייתה שההתעוררות של המוסדות הציוניים לבעיית‬
‫הים בכלל ולשאלת הדיג בפרט הייתה אטית והאיחור שלהם בפיתוח הענף גרם‬
‫נזק ליישוב‪ .‬על פי אותה טענה‪ ,‬אף על פי שהארץ הנה בעלת חוף המשתרע‬
‫על פני ‪ 180‬ק"מ‪ ,‬העשוי לשמש אחד המקורות העיקריים להזנת האדם ויש בו‬
‫כדי להבטיח מחיה ומקום עבודה למשפחות רבות‪ ,‬לא ראו המוסדות הציוניים‬
‫צורך לייחד לספנות או לדיג מקום בתכניות ההתיישבות‪ .‬נטען שהם הפגינו‬
‫אדישות לענפים אלו כיוון שחסרו בהם התחושה והמסורות הימיות‪ ,‬ואדישות‬
‫זו גרמה לכך שמקצועות הים לא הוערכו ככל הענפים האחרים במשק‬
‫החקלאי ועל כן סבלו מחוסר הון מספיק‪ ,‬מחסור בבעלי מקצוע והיעדר עזרה‬

‫‪ 2	 85‬רובינסון‪ ,‬סערה מסייעת‪ ,‬עמ' ‪ .231-227 ,162-159‬עוד על העלייה כזירת מאבק‬
‫מפלגתי והשימוש בסרטיפיקטים כאמצעי להשגת יעדים פוליטיים בשנות השלושים‪,‬‬
‫ראו‪ :‬א' חלמיש‪ ,‬במירוץ כפול נגד הזמן‪ :‬מדיניות העלייה הציונית בשנות השלושים‪,‬‬

                                     ‫ירושלים‪ :‬יד יצחק בן־צבי‪ ,2006 ,‬עמ' ‪.219-190‬‬
‫‪ 2	 86‬להרחבה על כך ראו‪ :‬י' שביט‪ ,‬עונת הציד — הסזון‪ :‬העימות בין היישוב המאורגן‬

                               ‫לארגוני המחתרת‪ ,1947-1937 ,‬תל אביב‪ :‬הדר‪.1976 ,‬‬
   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223