Page 141 - הציונות בתוניסיה
P. 141
הציונות הלוחמת בתוניסיה (139 )1939-1926
ההנהגה
בקבוצת המייסדים של התנועה הרוויזיוניסטית בתוניסיה היו חברים ארבעה
אישים :אלי לוזון ,רוברט ברונשביג ,פליקס אלוש ואלפרד רוסי .המאפיין הבולט
ביותר הוא שאיש מהם לא נולד בתוניס .לוזון ואלוש היו ילידי צפאקץ ,ברונשביג
היה יהודי מאלזס ורוסי נולד בבירות ,גדל במצרים והגיע לתוניסיה בהיותו ילד
בעקבות עבודתו של אביו .כלומר דור המייסדים של הרוויזיוניזם לא היה קשור
ישירות לדור המייסדים של הציונות בתוניסיה .עם זה ,הם נהנו מתמיכתו של
ולנסי ,המנהיג החשוב ביותר של הציונות בתוניסיה עד אז.
ברונשביג ורוסי היו אזרחי צרפת .ארבעתם עסקו במקצועות חופשיים :רוסי
היה עורך דין ,מקצוע יוקרתי למדי בחברה היהודית התוניסאית ,אלוש היה
עיתונאי שהתפרנס בקושי רב ,לוזון ייצג חברות מסחריות של שעונים לפרנסתו
וברונשביג היה מורה .אף אחד מהם לא השתייך לעילית הבורגנית הגבוהה של
הקהילה .הם ייצגו יהודים ששינו מעיסוק אביהם (בעיקר מסחר) ופנו לקידום
חברתי כלכלי ברוח התקופה.
איש מהם לא היה פעיל בעברו בפעילות ציונית משמעותית .רוסי בא מקרב
תנועות הנוער ובהן הוא התבלט במיוחד ,אלוש בא מפעילות לא משמעותית
באגודה שהקים בצפאקץ אך עם כלי הביטוי העיקרי של התנועה ,ולוזון היה פעיל
בוועדת קרן הקיימת של הפדרציה .בשלהי שנות העשרים שימש ברונשביג מזכיר
הפדרציה הציונית בתוניס ,תפקיד חשוב מאוד אך חסר השפעה ממשית בגלל
מעמדה של הפדרציה .אלוש מונה בתחילת 1930לשמש מזכיר הקרן הקיימת
בתוניס לאחר שעבר לשם עם עיתונו .בוועדה זו פעלו גם רוסי ולוזון .הנה כי כן
למרות הרקע הציוני הדל שלהם ,הפעילות בתנועה שהקימו הביאה אותם להנהגת
הציונות בתוניסיה .עובדה זו באה ללמד כי המפלגה הייתה להם בית גידול .אמנם
הם היו חברים בה והאמינו במסרים האידאולוגיים שלה ,אך לא פחות מכך הם
נהנו מקידום אישי ,שכן התפקידים הרשמיים שהם מילאו במסגרת הפדרציה
העניקו להם את הלגיטימציה בחברה הציונית .הם לא הצטיירו כפורשים מהמחנה
הציוני אלא רק כמי שמערערים על מידת המסירות והדבקות ברעיון הציוני.
בשנות השלושים עברה הנהגת הרוויזיוניסטים שני שינויים משמעותיים.
השינוי האחד היה הופעתה של קבוצת צעירים שהתארגנה סביב העיתון "קדימה",
שהמכנה המשותף לחבריה היה דבר היותם בוגרי תנועות נוער צופיות וחברי
בית"ר מאז הקמתה וכן גילם הצעיר יחסית (כולם היו ילידי העשור השני של
המאה) .אותה קבוצה ביקשה לערער על המנהיגות של התנועה הרוויזיוניסטית.
במאמר המערכת של העיתון כתבו העורכים כי העיתון "יצעד ישר למטרה ללא
התחשבות באלה שבגדו ,ללא רחמים על אלה שיכשלו בדרך" 33.אין הם רואים
.“A La Jeunesse”, Kadimah!, 15.11.1933 3 3
