Page 287 - הציונות בתוניסיה
P. 287
הציונות המגשימה (269 )1948‑1944
אפשר למצות במושג "חלוציות" .החלוץ בתפיסה זו הוא זה המבקש לעלות
לארץ ישראל ולחיות בה חיים אחרים ,חיים בקיבוץ ,ועד שיעלה יעסוק בהכשרה.
ההכשרה של החלוץ היא בשני תחומים מרכזיים :האחד — בתחום העבודה
החקלאית ,כחלק משינוי דפוסי החיים של היהודי בגולה ,והשני — לימוד
העברית .ההכשרה נולדה עקב היעדר רישיונות עלייה ונבעה מהצורך להכין את
העולים לקראת ההתמודדות עם המציאות בארץ .זאת ועוד ,ההצטרפות להכשרה
היא הביטוי העיקרי של כוונת החבר בתנועה להגשים את ציוניותו במלוא
מובן המילה בעתיד .תפיסה זו של ההכשרה הייתה קשורה ביחסה של התנועה
לפרודוקטיביזציה של מקצועות היהודים .הם סברו כי החתך המקצועי של העם
היהודי לא נורמלי והדרך לשנות זאת היא על ידי עבודת הכפיים .הם היו מודעים
לכך שלא כל חברי התנועה יכלו לחיות בהכשרות ,שכן קשה היה מאוד לאתר
חוות הכשרה בתוניסיה ,והם קיוו שבארץ יהיה מעמד הפועלים ראוי לשמו55.
האגודות הציוניות בתוניסיה ביקשו לראות בפעילותן כר לפעילות ציונית בכל
ארצות צפון אפריקה הצרפתית .מבחינה זו לא היה כמעט הבדל בין התנועות
הציוניות .הרוויזיוניסטים מימשו את הרעיון הזה הלכה למעשה והקימו את
"הנציבות הצפון אפריקנית" של בית"ר בתוניסיה ,ובמרוקו ובאלג'יריה הקימו את
הסניפים שלה ,אולם הפעילות בהם הייתה רפה למדי לעומת תוניסיה ,ולמעשה
תוניסיה התקשתה "לשלוט" על הפעילות בשכנותיה שהיו גדולות ממנה פי כמה
וכמה בשטחן ומורכבות ממנה חברתית ופוליטית .כוחה העיקרי של התנועה
הרוויזיוניסטית בצפון אפריקה נבע מהעיתונים שפרסמה בכל רחבי צפון אפריקה
שכן הם היו העיתונים הציוניים המשמעותיים היחידים שיצאו לאור לאחר
המלחמה ושייצגו השקפה ציונית ברורה.
צעירי ציון פעלו בצפון אפריקה כולה הודות לפעילות השליחים והם אף
ביקשו להנהיג את הציונות בתוניסיה כדי שזו תוכל להנהיג את הציונות בכל צפון
אפריקה .הם הקימו סניפים באלגי'ריה ובמרוקו ,אך גם במקרה הזה ,הסניפים
היו חלשים למדי לעומת הסניף בתוניס ,אף שמקימי הסניפים היו שליחי התנועה
בתוניסיה.
השינוי המהותי שהביאה מלחמת העולם השנייה הוא שבפעם הראשונה הוצגה
בתוניסיה מסכת ציונית כוללת .הציונות לא ניתנה עוד לכל מיני פרשנויות אלא
לפרשנות אחת כולית וכוללת כפי שבאה לידי ביטוי באידיאולוגיה של כל תנועה
ותנועה .המוטיב המרכזי שאפיין את כל התנועות היה הקשר בין אידיאולוגיה לבין
מעשה ,קרי הגשמה ציונית לאלתר .הוויכוח בין התנועות נסב בעיקר סביב אופי
ההגשמה .כל התנועות ינקו את תפיסתן מהמרכזים של התנועה מחוץ לתוניסיה
ומהמצב הפוליטי בתוך תוניסיה .הציונות שאחרי המלחמה אינה עוד זרם חברתי
55נדיה כהן למחלקת הנוער והחלוץ ,25.9.1943 ,אצ"מ.S-32 284 ,
