Page 88 - Ha Keter
P. 88

‫סרק חמישי‬

‫הולדתו ויביא את הכתר לעיר מולדתו‪ .‬אלה רצו בכתר מחמת קדושתו‪ ,‬ואלה‬
‫מחמת ערכו לחקר המקרא ; אלה רצו לכנס אוצרות ישראל ולהצילם‪ ,‬ואלה קיוו‬
‫להגיה הוצאה חדשה של התנ״ך על־פיו‪ .‬נתקף אחי לבטים קשים‪ .‬יקרה היתה לו‬
‫ירושלים‪ ,‬שבה בנה את ביתו ויקרים היו לו מלומדי האוניברסיטה שעם קהלם‬
‫נמנה ; אבל כיצד יתן ידו למעשה שיש בו כדי לסכן קיומה של קהילה‪ ,‬שממנה יצא‬
‫ואליה קשור טבורו? נתוספה לכך אותה אלה‪ ,‬שהיתה ידועה לו היטב‪ ,‬שאררה את‬
‫האיש שיוציא את הכתר‪ ,‬אפילו הוא גואלו‪ .‬חרד היה מן הקללה‪ ,‬אך חרד יותר פן‬
‫יאמרו‪ ,‬מאמין הוא באמונות טפלות ובדברי הבאי‪ .‬ירא היה מגבאי העיר ונגידיה‪,‬‬
‫שהיה יודע עקשנותם ונאמנותם לקמיע־קיומה של הקהילה ; וירא היה את נגידי‬
‫ירושלים שלחצו על מצפונו בטענות־אמת‪ :‬שהשנאה לישראל עולה וגואה בחלב‬
‫והסכנה ליהודים ולאוצרותיהם גדולה וגדילה; כל שכן תחת שלטון וישי הרשעה‬

                                                                                 ‫]‪.[103‬‬

‫יצחק שמוש יצא לחלב ביולי ‪ 1943‬ובידו יפוי כוח חתום בידי י״ל מאגנס ובזו הלשון ‪:‬‬
‫׳הנני מיפה את כוחו של מר י׳ שמוש לישא וליתן עם רבני קהילת ארם צובא ונשיאיה‬
‫בעניין הכתר הנמצא בארם צובא‪ ,‬וכל אשר מר שמוש יעשה בשמנו הוא עשוי׳‪ .‬בקשתו‬
‫להוציא את הכתר ולהביאו בסתר למקום מבטחים בירושלים עוררה מחלוקת גדולה‬
‫בקהילה‪ .‬ועד הקהילה איים בהתפטרות‪ .‬התשובה הסופית היתה לאו מוחלט‪ .‬צעירים‬
‫נמרצים מן האופוזיציה לוועד הקהילה באו אל יצחק בהצעה שהם יוציאו את הכתר‬
‫בגניבה וימסרו אותו לידיו להבריחו‪ ,‬אך הוא אסר עליהם לעשות זאת‪ .‬עד יומו האחרון‬
‫רדפה אותו תגובתם של שולחיו שהתנסחה בדברי אחד מראשיהם ‪ :‬׳חבל ששלחנו אדם‬

                           ‫ישר׳‪ ,‬אך מעולם לא התחרט שלא נתן ידו לגניבה שכזאת‪.‬‬
‫לשליחות השנייה יצא ב־‪ 23‬בספטמבר באותה השנה‪ .‬אם לא להוציא את הכתר‪,‬ירשו‬
‫נא לצלמו או לעיין בו ולעשות ממנו רשימות‪ .‬בשליחות זו נלווה אליו ארי אבן־זהב‪,‬‬
‫מזכיר האוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬אחר משא ומתן מייגע הם הצליחו להשיג‬
‫הסכמה שיבוא המלומד החכם פרופ׳ מ״ד קאסוטו לחלב ויעיין בו בכתר תחת השגחה‪.‬‬

                   ‫אך לצילום ולהעתקה לא הסכימו‪ .‬כך נסללה הדרך בפני קאסוטו‪.‬‬
‫מעניין להציץ במכתביו של אבן־זהב אל מאגנס‪ ,‬עם סופה של השליחות השנייה‪.‬‬

                                                 ‫בערב ראש־השנה תש״ד הוא כותב‪:‬‬

‫‪ ----------‬הי ה לי שבוע קשה עד מאוד‪ ,‬שלא פללתי לכך‪ .‬למה ? היהודים שלנו‬
‫בחלב החליטו לא לתת לנו להעתיק ולהשוות‪ ,‬ורק אחרי מאמצים קראו לישיבת‬
‫הוועד וקיבלו החלטה חיובית‪ ,‬אלא — אלא שענין הביטחון מפני גניבה לא‬
‫נתברר להם‪ .‬בינתיים הקימה גוף ההחלטה רעש בתוך העיר וקמו מערערים‪.‬‬
‫סתמנו את הפרצות ככל האפשר‪ .‬אך דבר אחד ברור‪ :‬הם יישבו שוב ימים אחדים‬

                                                                                                          ‫‪66‬‬
   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93