Page 90 - Ha Keter
P. 90

‫פרק חמישי‬

‫לקבל את עדותו של אברהם בן עזרא שעיו)עדות המפורטת בנספח ג׳( הרי שאחרי‬
‫קאסוטו ראה את הכתר בשנת ‪ 1947‬׳מלומד יהודי מאנגליה׳‪ .‬אולם לסברה זו אין חיזוק‬

                                                                          ‫משום מקור אחר‪.‬‬
‫במאמרו ׳התנ״ך של חלב׳ ]‪ ,[95‬אחד משני מאמרים שפרסם בעיתון ׳הארץ׳ בעניין‬

                                                                        ‫זה‪ ,‬מספר קאסוטו‪:‬‬

‫לפני שנים אחדות כשמסרה האוניברסיטה העברית לידי את התפקיד רב־האחריות‬
‫של הכנת הוצאה חדשה של התנ״ך העברי‪ ,‬חשבתי מיד שקודם כל היה מוטל עלי‬
‫לקבל מושג ברור של ה׳כתר׳ שבארם צובה‪ .‬כשראיתי שלשוא היו כל הנסיונות‬
‫שניסיתי על ידי שליחים כדי לקבל את הספר לירושלים בתורת השאלה או לכל‬
‫הפחות לקבל צילומים ממנו‪ ,‬נסעתי בעצמי לחלב‪ ,‬על סמך ההבטחות שניתנו‬
‫לשליחים‪ ,‬שלא ימנעו ממני לעיין בספר ככל שארצה‪ .‬כשהגעתי שמה‪ ,‬אמנם‬
‫קיבלו אותי בסבר פנים יפות‪ ,‬אבל בנוגע ל׳כתר׳ אמרו לי תחילה‪ 5‬אם אדוני רוצה‬
‫לראות את ה׳כתר׳ — בבקשה‪ ,‬בחפץ לב נראנו למשך רבע שעה‪ .‬רבע שעה ‪ :‬רבע‬
‫השעה הקלאסי‪ .‬ואולם לא התיאשתי‪ ,‬ואחר משא ומתן שנמשך ביני ובין ראשי‬
‫הקהילה שבוע שלם‪ ,‬ואחרי שהסברתי להם את חשיבותו של מפעל‬
‫האוניברסיטה‪ ,‬והוכחתי להם שהתורה לא ניתנה כדי שתהיה מונחת בקרן זוית‬
‫כאבן שאין לה הופכים‪ ,‬אלא כדי שנלמד אותה ונהגה בה יומם ולילה‪ ,‬סוף סוף‬
‫נתנו לי רשות מלאה לעיין בספר כפי רצוני‪ ,‬בתנאי שיעמדו על גבי שני רבנים‬
‫מקהילתם ושמש בית־הכנסת‪ ,‬לשם שמירה על ה׳כתר׳‪ ,‬ואולי‪ ,‬מי יודע‪ ,‬לשם‬
‫שמירה עלי שלא אצלם אותו‪ ,‬חס ושלום‪ .‬לטוב יזכרו שמותיהם של נשיא הקהילה‬
‫מר רחמים נחמד ושל סגן הנשיא מר דוד שעיו ז״ל‪ ,‬היחיד שהבין הבנה ברורה את‬

                                ‫חשיבות הענין ועמד לימיני במשא ומתן המייגע‪.‬‬
‫במשך כל זמן לימודי בכתר היו בכל בוקר מתכנסים איתי בבית הכנסת שני‬
‫האנשים שבידם מפתחות הארון‪ ,‬או באי־כחם‪ ,‬והיו פותחים את הארון ומוציאים‬
‫מתוכו את הכתר ומוסרים אותו לידי ולידי הרבנים השומרים‪ .‬ובסוף זמן עבודתי‬
‫היומית היו חוזרים וסוגרים אותו שוב בתוך ארונו‪ .‬שמירה קפדנית‪ ,‬שהיה בה די‬
‫והותר להרחיק את הרוצים ללמוד או להקשות עליהם את העבודה‪ ,‬אבל לדאבוננו‬

                          ‫לא הועילה כלום‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬כלפי כנופיית הפורעים‪.‬‬

‫המאמר הזה נכתב ב־‪ ,2.1.1948‬כחודש ימים לאחר הפרעות בחלב‪ ,‬כאשר השמועות‬
‫שהגיעו ארצה ידעו לספר על אובדנו של הכתר‪ .‬קאסוטו כותב אותו מתוך צורך פנימי‬

  ‫׳להעלות את זכרו במילים קצרות לפני הקהל העברי׳‪ .‬הוא פותח במלים הבאות‪:‬‬

‫אם הידיעות שנתפרסמו בעיתונות מתאימות לאמת‪ ,‬התנ״ך המפורסם שהיה פאר‬

                                                                                                          ‫‪68‬‬
   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94   95