Page 95 - Ha Keter
P. 95
מאמצי הצלה
המשך הישיבה ביום א׳ כ״ו באדר א׳ ) (7.3.48בהשתתפותם של פרופ׳ מ״ד קאסוטו ,פרופ׳ ח״י
רות ,מר י׳ שמוש ומר ח׳ תורן.
מר שמוש מוסר פרטים נוספים על עדותה של הגב׳ חבר ומוסיף שהיא נכונה לנסוע לארם
צובא כדי לקבל את השרידים ולהעבירם לא״י) .אגב כך מעורר מר שמוש את שאלת הגניזה
שנשארה בארם צובא ושכדאי לתת את הדעת גם עליה ,לשם הצלתה מכליון בטוח( .לפי דברי
מר שמוש פנתה גב׳ חבר בענין שרידי הכתר גם אל מר י׳ בן־צבי ,נשיא הוועד הלאומי ,שהביע
את נכונותו לפעול למען הצלתם .לאחר דיון בעניין זה הגיעו הנוכחים לכלל מסקנה :
לא רצוי שהאוניברסיטה מצידה תנקוט צעדים בעניין הצלת שרידי הכתר .הואיל ומר בן־
צבי הביע את נכונותו לפעול למען הצלת השרידים הללו אפשר להניח את היוזמה בידו ביחד
עם הרב הראשי הראשון־לציון .השתתפותה של האוניברסיטה בפעולות אלו תצטמצם בכך
שד״ר מאגנס ,על־פי בקשתם של הנוכחים ,ישתדל אצל הרשויות האמריקאיות בירושלים
ובארם־צובא שיעזרו לגב׳ שרה חבר בהעברת השרידים משם לכאן וכן בהארכת הוויזה של
הגב׳ חבר ,אם יהיה צורך בכך .נשיא הוועד הלאומי והרב־הראשי יפעלו לשם קבלת השרידים
של הכתר כפקדון ,על־מנת להשיבם לקהילה של ארם־צובא לכשתתחדש.
ירושלים ,כ״ו באדר א׳ תש״ח )(7.3.48
דומני שלא אטעה אם אסיק מן המסמך הזה שיצחק שמוש הבין את החשיבות הן של
ההצלה והן של החקירה וניסה לתאם את פעולת הזרועות השתיים ,אך בלא הצלחה.
צעיר היה בין ותיקים.
אם נשים לב לתאריך המסמך הנ״ל ,נוכל להבין שליצחק בן־צבי היו באותם ימים של
מלחמה עזה ומאבק מדיני גורלי עניינים חשובים אחרים לעסוק בהם .אפשר זו הסיבה
שהטיפול בכתר נדחה לימים טובים יותר .באותם הימים ממש נחתה על ראשו של יצחק
בן־צבי מכה אישית קשה ומכאיבה .שבוע לאחר הישיבה הנזכרת ,ב־ 16במארס ,1948
נפל בנו עלי על הגנת בית־קשת.
חודשיים לאחר היוזמה והפגישה הזאת קמה מדינת ישראל ונסגר הגבול עם סוריה.
הקורא עשוי לתמוה מה גרם לשינוי בעמדת יצחק שמוש ,שבשנת 1943סירב להעביר
את הכתר בגניבה ארצה ,כמסופר לעיל ,ועתה הוא יוזם את הוצאתו בהסתר .שני דברים
מכריעים קרו מאז :הסכנה לשלומו ולשלימותו של הכתר נתממשה בפרעות של סוף
,1947והקהילה ששמרה על הכתר בהצלחה איבדה מאז את יכולת השמירה על עצמה
ועל אוצרותיה .שמוש מדבר במפורש על ׳כליון בטוח׳ ומספר ש׳נחרבה שם כל הקהלה
ונשארו רק שרידים מדלת העם ,בלי מנהיג ובלי פרנס׳ .במצב החדש היתה זו מצווה
לדעתו להציל את הכתר ,ובכל דרך אפשרית.
מאידך גיסא ,ניתן לקרוא בשיטין ובין השיטין כיצד עמדתם הבלתי־מתפשרת של
בני ארם־צובה ,בעת ביקורו שם ,השפיעה על דעתו של קאסוטו המובעת כאן בצורה
נחרצת.
שוחחתי עם שרה חבר ,היושבת בירושלים .היא אינה זוכרת פרטים ,אך היא מאשרת
73
