Page 23 - ETMOL_121

‫ההרים‪ .‬למחרת בבוקר ראינו כי נוהרים אלינו מכיוון הכפר‬ ‫תושבי הכפר בשנת ‪1929‬‬
‫דיר־אבן עשרות ערבים‪ ,‬לא ידענו פשר הדבר‪ ,‬כיוון‬
‫שהשתררה הפקרות‪ ,‬בין שלטון לשלטון‪ ,‬התגנב חשד‬ ‫בין אלה אשר התעסקו בתוצרת חלב‪ ,‬היו גם האחים גירון‪.‬‬
‫לליבנו‪ ,‬כי באים להתנפל עלינו‪ .‬עוד אנו נדהמים ומבקשים‬ ‫האחרים ‪ -‬האחים לוי‪ ,‬נסים פרנג׳י‪ ,‬משם׳ בכר וכן האחים‬
‫להגן על נפשותינו‪ ,‬התקרבו שלושת המוכתרים ועמם‬
‫משפחות של שני ערבים שנתפסו ביום הקודם על־ידי‬ ‫גירון ‪ -‬נטעו כרמי גפנים ושקדים‪.‬‬
‫התורכים בשוד של מחסן הקמח והנשק בתחנת הרכבת‪ .‬הם‬ ‫כך מצאו להם המתנחלים איש־איש את פרנסתו‪ ,‬כי‬
‫נפלו לרגליו של המוכתר יצחק לוי ופתחו בבכי וביללות‬
‫קורעות לב‪ .‬הצבא התורכי הנסוג לקח עמו את שני‬ ‫מהפלחה בלבד ‪ -‬אי אפשר היה להתקיים‪.‬‬
‫החשודים‪ ,‬ולוי נתבקש בכל לשון שיעשה כל שבאפשרותו‬ ‫ב־‪ 1914‬פרצה מלחמת העולם הראשונה‪ .‬הארבה פשט‬
‫על־מנת להחזיר את האסירים‪ ,‬שאם לא כן הם צפויים למוות‬ ‫בשרותינו ובגנינו‪ .‬הארבה ליחך הכל‪ .‬השמיד כל ירק‪.‬‬
‫ביריה‪ .‬לוי הרגיע את בני המשפחות‪ ,‬עלה על סוסו‪ ,‬לקח עמו‬ ‫מהכרמים לא נותר זכר‪ .‬היו לנו כרמי שקדים מורכבים‪.‬‬
‫סליל של חוטי טלפון ששכחו התורכים בשעת נסיגתם‪,‬‬ ‫מאלה לא נותרו אלא ענפים יבשים‪ .‬הארבה כילה את כל‬
‫והדביק את הגדוד בהרים‪ ,‬בסביבה שבה עומד כיום כפר‬
‫כסלון‪ .‬הוא הגיע לשדה הקרב ממש‪ ,‬פגזים התעופפו מעל‬ ‫עמלנו‪.‬‬
‫ראשו‪ .‬המפקד התורכי הבחין‪ ,‬במשקפת שבידו‪ ,‬במוכתר‬ ‫בכל האיזור שלנו‪ ,‬לא היה בימים ההם זכר לכביש‪ ,‬זולת‬
‫היהודי מהר־טוב המתקרב אליו‪ ,‬ושיגר סמל לקבל אותו‬ ‫שבילי עפר לחמורים וגמלים‪ .‬למזלנו הטוב‪ ,‬פעלה כבר‬
‫בבואנו להר־טוב‪ ,‬הרכבת התורכית‪ ,‬בין יפו לירושלים‪.‬‬
‫ולהביאו לפניו‪.‬‬ ‫לראשונה‪ ,‬היתה הרכבת זוחלת פעם ביום בין שתי הערים‪.‬‬
‫כששאלו המפקד בתמיהה‪ ,‬מה הניעו לעשות מעשה טירוף‬ ‫וכעבור זמן פעמיים ביום‪ .‬היא היתה נעצרת בתהנת הר־טוב‪,‬‬
‫זה ולהיכנס לאיזור היריות‪ ,‬נטל לוי את חוטי הטלפון ואמר‪:‬‬ ‫וכך יכולנו לנצל את אמצעי התחבורה היחידי עם ירושלים‬
‫״אדוני שכחתם את הרכוש הזה אצלנו‪ ,‬ועל כן סיכנתי את‬
‫ועם השפלה‪.‬‬
‫עצמי על־מנת להביא לכם את חוטי הטלפון״‪.‬‬ ‫גם מי שתיה לא היו לנו‪ ,‬והיינו מביאים מים לאדם‬
‫הצטחק התורכי ואמר‪ :‬״יהודי‪ ,‬הגד את האמת ומבוקשך‬ ‫ולבהמה בפחים שהעמסנום על חמורים מהכפר הערבי‬
‫ינתן לך‪ ,‬כי מצאת חן בעיני!״‪ ,‬אמר לו לוי‪ :‬״כבוד הג׳נרל!‬ ‫אישוע)כיום אשתאול(‪ ,‬המרוחק כשלושה קילומטר‪ .‬לשבחם‬
‫נותרנו הפקר‪ ,‬ללא משטרה וצבא‪ .‬אנו קומץ קטן של יהודים‪,‬‬ ‫של הערבים עלי לציין ‪ -‬הם לא דרשו מאתנו תשלום כלשהו‬
‫וכל הכפרים הערביים שמסביבנו יתנפלו עלינו וישמידונו‪,‬‬ ‫בעבור המים‪ .‬היינו מקיימים עמם יחסי ידידות‪ ,‬והם אמרו כי‬
‫המים הם רכושו של הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬וכל הצמא נוטל מהם‬
‫אם לא אביא להם את שני האסירים שבידך׳‪.‬‬
‫הגיב המצביא התורכי ואמר‪ :‬״טוב‪ ,‬יהי כדבריך!״ ומיד‬ ‫כמה שרוצה‪.‬‬
‫כעבור זמן‪ ,‬חפרנו בוואדי העובר באדמות המושבה‪,‬‬
‫הורה למסור לידיו את שני האסירים‪.‬‬ ‫ובעומק ‪ 12‬מטר מצאנו מים עליונים‪ .‬הללו הספיקו לנו‬
‫למחרת הגיע אלינו חיל־החלוץ האנגלי‪ .‬הוא בא מכיוון‬
‫שער־הגיא‪ ,‬והתקדם לעבר ירושלים‪ .‬איש צבא יהודי־אנגלי‬ ‫לשתייה וגם לגידול שטחי ירקות קטנים‪.‬‬
‫הציע לנו להביא לחיילים האנגלים החונים בשער־הגיא לחם‬ ‫חכמתו עול המוכתר‬
‫טרי‪ ,‬ביצים ועוד‪ ,‬״ולהרויח כסף״‪ .‬אכן הרווחנו כסף‬ ‫ב־‪ 1914‬פרצה מלחמת העולם‪ .‬עברו שלוש שנים קשות‬
‫מהחיילים האנגליים‪ .‬כך נסתיימו אצלנו מוראות של אותה‬ ‫ויום אחד‪ ,‬בסוף ‪ ,1917‬נתקבלה ידיעה כי האנגלים מתקרבים‪.‬‬
‫המפקד התורכי נתן הוראה לסגת לכיוון ירושלים דרך‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫‪23‬‬