Page 4 - etmol 24

‫נחום סוקולוב — ממציא השם‬ ‫השם ״תל־אביב״ מופיע פעם אחת‬ ‫וויו‬
‫בתנ״ד‪ ,‬בספר יחזקאל )ג׳‪ ,‬ט״ו(‪ ,‬שם‬ ‫ו סוויו‬
‫וממשיך סוקולוב‪ ,‬ומספר שהוא קיבל‬ ‫מספר הנביא‪ :‬״ואבוא אל הגולה תל־‬
‫את כתב־היד לאחר זמן קצר בצירוף‬ ‫אביב‪ ,‬היושבים אל נהר כבר‪ ,‬ואשר המה‬ ‫‪mm‬‬
‫מכתב מהרצל‪ ,‬שבו הזכיר לו הרצל את‬ ‫יושבים‪ ,‬ואשב שם שבעת ימים משמים‬
‫ההבטחה לתרגם את הסיפור וכן ביקש‬ ‫בתוכם״‪ .‬עד היום לא החליטו הארכי­‬ ‫מאת״ג‪ .‬קרי‬
‫שהתרגום יהא מדוייק‪ .‬סוקולוב מוסיף‬ ‫אולוגים וחוקרי המקרא מה היה מקומה‬
‫בהומור האופייני לו‪ ,‬שכנראה מישהו‬ ‫של ״תל־אביב״ זו‪ .‬גם מקומו של הנהר‬ ‫מייסדי אחוזת־בית רצו‬
‫סיפר להרצל שהתרגומים העבריים מש­‬ ‫כבר‪ ,‬שהיה צריך לציין בדיוק מקומה‬ ‫לקרוא את שכונתם על‬
‫פות אחרות אינם על טהרת הדיוק‪ ,‬וזה‬ ‫של תל־אביב‪ ,‬שנוי במחלוקת בין החוק­‬ ‫שם הרצל‪ ,‬אולם פחדו‬
‫היה בדרך־כלל נכון‪ .‬סוקולוב כמובן‬ ‫רים‪ .‬אולם עד שההוקרים יסכימו ביניהם‬
‫הקפיד מאוד על הדיוק בתרגום‪ ,‬אף‪-‬‬ ‫על הזיהוי המדוייק של שני שמות אלה‪,‬‬ ‫מהתורכים ואז צץ‬
‫ע ל־ פי שכמה מקומות בספר ״המרידוהו״‪,‬‬ ‫נטלו סופרים מקומות אלה וקראום על‬ ‫רעיון גאוני‪ :‬לקרוא‬
‫הלא הם הדברים שעוררו לאחר מכן‬ ‫ספריהם‪ .‬האחד היה המשורר יהודה ליב‬ ‫לעיר בשם העברי של‬
‫סערת־ פולמוס בין הציונים ממזרח־אירו­‬ ‫גורדון )יל״ג(‪ ,‬שקרא לזכרונותיו הנחמ­‬ ‫״אלטנוילאנד״‪ ,‬ספר‬
‫פה‪ ,‬ובראשם אחד־ העם שטענו‪ ,‬שהרצל‬ ‫דים בשם ״על נהר כבר״ ונחום סוקו־‬
‫מגלה בספר זה ניכור מהיהדות השור­‬ ‫לוב שנטל את ״תל־אביב״ וקראו על‬ ‫החזון של המנהיג‬
‫תרגום ספרו של הרצל ״אלטנוילאנד״‪.‬‬
‫שית‪ ,‬מהעברית וכר‪.‬‬
‫אולם מה שסוקולוב אינו מספר ב­‬ ‫כיצד הגיע סוקולוב לתרגום זה? ה­‬
‫זכרונותיו הוא כיצד הגיע לשם ״תל־‬ ‫סיפור הוא למעשה חוליה בשרשרת א­‬
‫אביב״‪ .‬על כך אנו יודעים ממכתב מפו­‬ ‫רוכה של ״רומן״ בין הרצל וסוקולוב‪,‬‬
‫רט שסוקולוב שלח להרצל והוא שמור‬ ‫שהחל בהתנגדות חריפה של סוקולוב‬
‫בארכיון הציוני‪ .‬זהו סיפור מופלא של‬ ‫להרצל ונסתיים בקונגרס הציוני הרא­‬
‫מתרגם עברי המתלבט במציאת מקביל‬ ‫שון‪ ,‬שבו השתתף סוקולוב‪ ,‬כעתונאי‬
‫עברי לצירוף לועזי‪ .‬מן הדין לציין‪,‬‬ ‫וכעורך ״הצפירה״‪ .‬עם הפגישה האישית‬
‫שסוקולוב היה אחד היחידים בדורות‬ ‫עם הרצל הפך סוקולוב ממתנגדו לאחד‬
‫האחרונים שהיו מהשליטים המופלאים‬ ‫המעריצים הגדולים שלו ולמי שליווה‬
‫ביותר בלשון העברית‪ ,‬ממש אשף הלשון‬ ‫אותו מאז ועד פטירתו‪ .‬הרצל‪ ,‬שיהדות‬
‫המזרח היתה זרה לו ומכל שכן העברית‬
‫היה‪.‬‬ ‫)בקושי למד לצרף חמש אותיות עב­‬
‫ריות של שמו — ״הערצל״(‪ ,‬ראה בסו־‬
‫מכתבו של סוקולוב‬ ‫קולוב את האורים־ותומים בכל הנוגע‬

‫והרי סיפורו של סוקולוב באותו מכתב‪,‬‬ ‫לשני עולמות אלה‪.‬‬
‫הנושא עליו את התאריך ‪ 1‬בספטמבר‬
‫‪ .1902‬בין יתר הדברים הוא כותב ל­‬ ‫אתרגם בעצמי‬

‫הרצל ‪:‬‬ ‫עשרות בשנים היה סוקולוב מעלה‬
‫״מחר מופיעה החוברת הראשונה‬ ‫זכרונות על פגישותיו עם הרצל ושיחו­‬
‫של תרגום סיפורו ׳אלטנוילאנד׳‪.‬‬ ‫תיו עמו‪ .‬כך סיפר פעם על מעשה ה­‬
‫התרגום העברי הוא מעשה‪-‬ידי‪ .‬אמנם‬ ‫תרגום של ״אלטנוילאנד״‪ .‬היה זה ב­‬
‫אני טרוד עכשיו מאוד‪-‬מאוד‪ ,‬כי‬ ‫קונגרס הציוני השלישי )באזל תרנ״ט—‬
‫בנוסף להתחייבויותי המרובות ה­‬
‫ריני שקוע עתה ראשי ורובי בסיפור‬ ‫‪ ( 1899‬בהפסקה שבין ישיבה לישיבה‪:‬‬
‫היסטורי בעל היקף רב־ממדים מ‪-‬‬
‫״כשישבתי עם הרצל בבית־המלון‬

‫׳שלושת המלכים‪ /‬אמר לי ‪ :‬׳בזמן‬

‫האחרון אני טרוד בכתיבת סיפור‬
‫על דבר עתידות הציונות‪ ,‬בשם‬
‫׳אלטנוילאנד׳‪ ,‬ורוצה הייתי‪ ,‬שאחי­‬

‫נו הציונים‪ ,‬שאינם יודעים את ה­‬
‫שפה הגרמנית‪ ,‬יקראוהו בתרגום‬

‫עברי מדוייק‪ .‬חפש ומצא לי מתרגם‬
‫עברי ! ׳‬

‫״אתרגם בעצמי בחפץ לב — עניתיו‬
‫— בבקשה למסור לי את כתב‪-‬‬

‫היד י‬

‫״עוד לא כיליתי את מלאכתי —‬
‫השיב הרצל‪ .‬אבל אקווה לגמור‬

‫אותה תיכף לכשאשוב לווינה ואז‬

‫אשלח אליך לוארשה והיה בידיך‬
‫בטרם ייצא הסיפור בשפה הגרמנית‪,‬‬

‫למען יופיע התרגום העברי בעת‬
‫אחת עם המקור הגרמני״‪.‬‬