Page 215 - ראש בראש לאתר
P. 215
העימות שאינו נגמר 213
כבישים בירושלים ובכל הארץ; להציע הצעות באשר לעתיד התחבורה ברחוב בר-
אילן.
הוועדה התכנסה לישיבות רבות ועד מהרה נתגלעו בה חילוקי דעות ,בעיקר
עם שני הנציגים החרדים .היא נפגשה עם דמוגרפים ,גיאוגרפים ,מתכננים ,מומחי
תחבורה ,סוציולוגים ועוד — כדי ללמוד את כל הנושאים מזוויות רבות ככל
האפשר .הוועדה הגיעה להסכמות ברוב הנושאים ,לרבות הסכמה ברוב של שבעה
נגד אחד בנושא ירושלים' :יש לעשות מאמץ לשמור על צביונה של העיר ועל
האיזון הדמוגרפי הקיים בתוכה בין סוגי האוכלוסיות השונות'.
לגבי רחוב בר-אילן ,החליטה הוועדה לאמץ את החלטת בית המשפט משנות
השישים לסגור את הרחוב לתנועה בשבתות ובחגים בשעות התפילה' ,בתנאי
שיובטחו הסדרי ניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו במסגרת הסטטוס קוו
הקיים' .כוונת חברי הוועדה הייתה לחזור לסטטוס קוו שהיה קיים בעבר ולפיו
תהיה תחבורה ,בעיקר משכונות מרוחקות ,של כמה קווי מוניות בשבתות ובחגים
לבית החולים הדסה בעין כרם ולמרכז העיר.
בית המשפט העליון אימץ את הצעות הוועדה ,אולם השר יצחק לוי חזר בו
מהסכמה מפורשת שניתנה ליו"ר הוועדה ,ולפיה יופעלו 'כמה מוניות' בשבתות
בירושלים .החלטות בית המשפט התקבלו בזעם על ידי שני הצדדים הקיצוניים,
אולם הן שמו קץ למהומות ברחוב.
'פרשת רחוב בר-אילן הולידה אצלי שורה של לקחים' ,סיכם ד"ר צבי צמרת
את עבודת הוועדה שבראשה עמד' ,ולקחים אלה נכונים גם מעבר לאותה פרשה.
ראשית ,למדתי כי עדיף כי הן בית המשפט והן הרבנים יפסקו כמה שפחות
בשאלת היחסים העדינים בין חילוניים ,מסורתיים ,דתיים וחרדים ...שנית ,למדתי
להיזהר מוועדות הלוקחות בחשבון את כל הקצוות שבתוכנו ...שלישית ,למדתי
להיזהר הן מפוליטיקאים והן מדיווחי עיתונות ...רביעית ,למדתי כי בסופו של
דבר הקיצוניות סופה כישלון .הרוב מחפש את הפשרה ,את ההסדר ההוגן ,ואת
המציאות הייחודית שלנו ,שבה חיים יחד אנשים כה רבים ,שאינם מסכימים זה עם
זה .מסקנתנו האחת חייבת להיות :עלינו ללמוד לחיות יחד .נרצה ,נהיה עזר זה
לזה .לא נרצה ונקשיב לקיצוניות — יתחזק המצב שנהיה "כנגדו" ונערער ,חלילה
את אושיות קיומנו'.
דומה שאין משפטים טובים מאלה לסיים ולסכם את הסוגיה הזו של יחסי
דתיים—חילונים במדינת ישראל ,המהווה חלק בלתי נפרד מחיינו כל שנה ובעצם
כל יום.
