Page 213 - ראש בראש לאתר
P. 213
העימות שאינו נגמר 211
הסכסוך על רחוב בר-אילן .רחוב אחד בירושלים ,רחוב בר-אילן בצפון-מזרח העיר,
הפך מראשית שנות השמונים ועד 1996לזירת התנגשויות בשל תנועת כלי רכב בו
בשבתות ,למורת רוחם של הדיירים החרדים באזור.
בתחילה זה היה רחוב צדדי ,ללא תנועה מרובה ,אך בחלוף השנים הוא הפך
לעורק תחבורה ראשי ומכוניות חלפו בו שבעה ימים בשבוע .תושבי האזור ,שעם
הזמן היה לחרדי ברובו ,מחו על השימוש ברחוב בשבתות ובחגים ,ומ 1983-יצאו
להפגנות ,חסמו את הכביש ולעיתים גם רגמו באבנים את המכוניות החולפות.
ב ,1991-על פי הוראה של ראש העירייה טדי קולק ,נסגר הרחוב באופן חד-פעמי
באחת השבתות ,בעת ביקור הרבי מסאטמר בארץ ,והדבר חיזק את דעת החרדים
בירושלים לתבוע את סגירת הרחוב בימי שבת וחג גם לאחר מכן.
עם בחירתו של אהוד אולמרט לראש העירייה ב 1993-התחזק מעמדם של
החרדים והחל להתפתח בעיר עימות חרדי—חילוני על השימוש בכביש .עיריית
ירושלים מינתה ועדה בראשות אלעזר שטרום ,וזו המליצה בספטמבר 1995לסגור
את רחוב בר-אילן לתנועה בשעות התפילה בלבד כפי שהיה מקובל מאז שנות
השישים לגבי רחוב המלך ג'ורג' בירושלים ,בסמוך לבית הכנסת ישורון .רוב
חברי מועצת עיריית ירושלים נתנו את אישורם להמלצה .ואולם ,משרד התחבורה
בראשותו של השר ישראל קיסר ,איש מפלגת העבודה ,הביע התנגדות להחלטה
וקבע שהרחוב יישאר פתוח כל ימות השבוע ,לרבות בכל יום השבת.
ב 1996-נכנס לתפקידו שר תחבורה חדש ,יצחק לוי מהמפד"ל ,והוא החליט
לסגור את הכביש לחלוטין בשבתות ובחגים .החלטה זו הולידה שלוש עתירות
של חילונים לבג"צ ,וזה נתן צו ביניים שאסר על סגירה כלשהי של הרחוב.
עתירה נוספת הוגשה על ידי האגודה לשמירת זכויות הציבור הדתי והחרדי ,ובה
נטען שהאזור שאותו חוצה הכביש הוא חרדי כולו ,ואין להרשות נסיעה ברחוב
בשבתות ,מה גם שיש דרכים עוקפות שאינן מכבידות במיוחד על הנהגים.
בעת הדיונים המשפטיים נערכו מדי שבת ברחוב בר-אילן הפגנות סוערות של
חרדים שתבעו את סגירת הרחוב .כנגדם התייצבו חוגים חילוניים ,שחלקם הגיעו
מחוץ לירושלים ,שנאבקו לשמור את הכביש פתוח.
באוגוסט 1996החליט בג"צ החלטה יוצאת דופן ברוב של ארבעה שופטים
נגד אחד (השופט טל ,שהוזכר לעיל בפרשת 'ועדת טל') :להפסיק זמנית את
דיוניו ולהקים ועדה ציבורית הטרוגנית ,ובה דתיים ,מסורתיים ,חרדים וחילונים,
שתחקור את הנושא של נסיעות בשבת ברחוב בר-אילן ובירושלים בכלל ואף
בארץ כולה .שר התחבורה מינה ועדת שמונה בראשות ד"ר צבי צמרת ,מי שהיה
במשך שנים רבות מנכ"ל יד יצחק בן-צבי .על הוועדה הוטלו ארבע משימות,
שבדיעבד הגדיר אותן ד"ר צמרת כ'בלתי אפשריות' :לגבש אמנה חברתית בין
דתיים וחילונים בירושלים ובכל הארץ; לנתח את מבנה האוכלוסייה בירושלים
ולבדוק את הדינמיקה החברתית הצפויה בעיר; להציע הסדרים עקרוניים לסגירת
