Page 163 - בחזית העורף / משה נאור

‫פרק רביעי‬

‫במילים? האמהות השכולה והחרדה מפני שכול; אהבת הבנים המזוקקת בכור‬
‫החרדה וגורלם; אהבת המולדת ואחריות לגורלה‪ ,‬מזוקקת בכור הקרבנות‬
‫האישיים; השלמה מתוך אמונה ברוממות המטרה וחורבן העולם האבד לו‬
‫תכנו וטעמו‪ .‬משתוממות עומדות האמהות בראותן את גבורתה של אחת מהן‪,‬‬

‫אשר גורל השכול פקד אותה‪ ,‬מי יודע‪ ,‬מה מצפה מחר להן?‪33‬‬

‫האזרחים המשיכו לנהל את חייהם‪ ,‬אך היה זה אורח חיים שהוכתב במידה רבה על‬
‫ידי מהלכי המלחמה והתקדמות תהליך ההתגייסות‪ .‬במוקדו עמדו לא רק המצוקות‬
‫הכלכליות של משפחות המגויסים אלא גם הקשר בין המשפחות בעורף לקרובים‬
‫בחזית והדאגה היום‪-‬יומית לגורלם‪ .‬למצוקת המשפחות בעורף נוסף הקושי שבקיום‬
‫הקשר עם המגויסים‪ ,‬שנבע מעיכובים במשלוח המכתבים מהעורף לחזית‪ .‬כמה מן‬
‫המשפחות הגיעו ל"בית הדר"‪ ,‬שהיו בו משרדים של הצבא‪ ,‬בבקשה לקבלת עזרה‬
‫במסירת דואר לקרוביהם המשרתים בחזית‪ .‬חוסר היכולת לסייע למשפחות ביצירת‬
‫מגע עם קרוביהם המשרתים בצבא הגביר את רגשות המרירות שהצטברו בחיילים‬
‫ובמשפחותיהם )עמדנו עליהם בפרק הראשון בהקשר של תהליך הגיוס והשפעותיו‬

‫על מצבן הכלכלי של משפחות המגויסים(‪34.‬‬
‫החשש בעורף לגורל המשרתים בחזית העלה על הפרק את הצורך בהסדרתו של‬
‫מנגנון רשמי למסירת הודעות למשפחות החללים וכן את ההכרח שבהקמת יחידה‬
‫לטיפול בחיילים הפצועים המאושפזים בבתי החולים‪ 35.‬על חשיבות מערך זה עמד‬

‫ישראל גלילי בחודש פברואר ‪ ,1948‬בהסבירו‪:‬‬

‫המערכת מטלטלת חברינו ממקום מושבם למרחקים‪ .‬תכופות אין ההורים‬
‫יודעים מקום המצאם של בניהם‪ .‬ידיעה בעיתון או ברדיו על קרבות אי‪-‬שם‬
‫בארץ מסעירה ומחרידה אלפי משפחות בכל רחבי הארץ בדאגה שמא בניהם‬

‫הם שנספו בקרב‪36.‬‬

‫בפברואר ‪ 1948‬כתבה רבקה גורפיין ב"דבר הפועלת"‪:‬‬

‫באחד העיתונים קראנו באלה הימים את בקשת האם השטוחה לפני בנים‬
‫העומדים בעמדה‪ :‬כתבו לנו מכתב! הצטלצל באזנים השיר היהודי הנושן‪,‬‬

‫שולמית כצנלסון‪" ,‬רשימות"‪ ,‬דבר הפועלת‪ ,(31.5.1948) 5 ,‬עמ' ‪.121‬‬ ‫‪33‬‬
‫על הגעתם של קרובי מגויסים לבית הדר נמסר במכתבו של מפקד ציוד והספקה למטכ"ל‪ /‬אכ"א‪,‬‬ ‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ ,23.3.1948‬א"צ‪.481/49/40 ,‬‬
‫על יחידת סמ"ך שבאחריותה היה מתן ההודעה למשפחות הנופלים ראו‪ :‬מקצין הסעד הארצי אל‬ ‫‪36‬‬
‫שרות רפואי‪ ,‬מועצת נשים ועוד‪ ,‬סמך לחולה ולפצוע‪ ,18.5.1948 ,‬שם‪ .1042/49/26 ,‬וכן ראו את‬

‫עדותה של דבורה קירשנבוים בתוך‪ :‬עירוני‪-‬אברהמי‪ ,‬אלמוניות בחאקי‪ ,‬עמ' ‪.230-229‬‬
‫מהלל אל סגל ג'‪" ,‬חללינו"‪ ,9.2.1948 ,‬א"צ‪.321/48/1 ,‬‬

‫‪156‬‬