Page 21 - מקוואות עם אוצר מהטיפוס של שתי בריכות שנקב או צינור מחבר ביניהן בימי הבית השני והמשנה

‫מקוואות עם אוצר מהטיפוס של שתי בריכות שנקב או צינור מחבר ביניהן בימי הבית השני והמשנה ‪ 21‬קתדרה‬

‫עדות פחות חד־משמעית לשימוש במתקן אוצר היא ההתייחסות במשנה ובתוספתא להשקה בין‬
‫שתי בריכות מים שנמצאות בבית המרחץ זו מעל זו וביניהן נקב‪ 56.‬אין לדעת אם מדובר בשתי‬
‫בריכות שאחת מהן נועדה להכשיר את השנייה או שהיא שימשה לצורך זה רק מדי פעם‪ .‬אולם‬
‫בממצא הארכיאולוגי של שני המקוואות בהרודיון שנזכרו לעיל יש השקה תחתית בין האוצר לבריכה‬

‫שמעליו‪.‬‬
‫ייעודן ההלכתי של המשנה והתוספתא עשוי להסביר מדוע אין בהן תיאור מפורש של מתקן שנועד‬
‫לשמש כאוצר‪ .‬גם כאשר חיבורים אלה מתייחסים למשל לתקלות שונות במבנה המקוואות‪ ,‬כמו‬
‫סדקים בקירות המקווה‪ ,‬התייחסותם היא מנקודת המבט של ההשלכות ההלכתיות של סדקים אלה‪,‬‬
‫ולכן אין בהם הנחיות למניעת סדקים או לתיקונם‪ .‬כך אף שיש במקורות חז"ל תיאורים של הכשרת‬
‫מים במקוואות בדרכים שונות‪ ,‬אין לצפות למצוא בהם הדרכה לבניית מקוואות ללא אוצר או עם‬
‫אוצר או תיאור שלהם‪ .‬את החסר במקורות משלים הממצא הארכיאולוגי של מקוואות עם בריכות‬

‫שייעודן היה לשמש רק כאוצר‪.‬‬
‫המקורות והממצא הארכיאולוגי שוללים את טענותיו של אדלר באשר להיעדר אזכור של מתקן‬
‫אוצר במקורות חז"ל‪ ,‬את הסבריו החלופיים למתקן המזוהה כאוצר ואת דעתו שבימי בית שני לא‬
‫נהגה ההלכה שהתירה להכשיר מים שאובים על ידי מגע עם מים כשרים ולכן לא היה צורך במתקן‬
‫האוצר‪ ,‬שהוא לדבריו חידוש של התקופה המודרנית‪ ,‬ששיוכו לימי בית שני אינו אלא אנכרוניזם‪57.‬‬

‫דיון‪ :‬האם בימי בית שני פסלו מים שאובים לטבילה? והאם התירו‬
‫להכשירם על ידי מגע עם מים כשרים?‬

‫במקורות חז"ל יש שלוש הלכות יסודיות לבניית מקוואות ותחזוקתם‪ :‬המים הכשרים לטבילה הם מי‬
‫מעיין או מי גשם שלא נשאבו; כמות המים המינימלית למקווה של מי גשמים היא ‪ 40‬סאה;‪ 58‬וניתן‬

‫להכשיר מים שאובים על ידי מגע עם מים כשרים לטבילה שכמותם ‪ 40‬סאה‪59.‬‬
‫שלושה לוגים (כליטר) של מים שאובים שנמצאים בתוך ‪ 40‬הסאה של מי המקווה‪ ,‬פוסלים אותו‪.‬‬
‫הלכה זאת מובאת במשנה משמם של שמעיה ואבטליון‪ ,‬מאמצע המאה הראשונה לפסה"נ‪ ,‬ומסרו‬
‫אותה שני אורגים משער האשפות‪ 60.‬ראיה לקדמותה של הלכה זאת היא עדותו של ר' יהודה בן‬

‫‪ 5 6‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.26‬‬
‫‪ 5 7‬אדלר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)10‬עמ' ‪ ;158–156‬הנ"ל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)36‬וראו עוד להלן בפרק הדיון‪.‬‬
‫‪ 5 8‬על ההגדרה ההלכתית של כמות המים שנדרשת לטבילה‪ ,‬קביעתה ל־‪ 40‬סאה ושיעורה במידות ימינו‪ ,‬ראו לעיל‪ ,‬הערה‬
‫‪ .45‬מקווה שמימיו מי מעיין שלא נותקו מהנביעה (ראו‪ :‬משנה‪ ,‬מקוואות ה‪ ,‬א) מטהר ב'כל שהוא' — גם בפחות מ־‪40‬‬
‫סאה‪ .‬ראו‪ :‬ספרא‪ ,‬שמיני‪ ,‬פרשה ט‪ ,‬א (מהדורת וייס‪ ,‬דף נה ע"ד); ספרי במדבר קכד (מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' ‪ ,399‬וראו‬
‫בחילופי הגרסאות); ספרי זוטא במדבר יט‪ ,‬ח (מהדורת הורוביץ‪ ,‬עמ' ‪ .)304‬לפי אחת ההבנות נדרשים לטוהרת אדם ‪40‬‬

‫סאה גם במעיין‪ .‬אך להלן אעסוק רק במקווה של מי גשמים‪.‬‬
‫‪ 5 9‬לדרשת הפסוקים שמאפשרת את ההכשרה‪ ,‬ללא דוגמאות‪ ,‬ראו‪ :‬ספרא‪ ,‬שמיני‪ ,‬פרשה ט‪ ,‬ב (מהדורת וייס‪ ,‬דף נה ע"ד)‪.‬‬
‫‪ 60‬משנה‪ ,‬עדויות א‪ ,‬ג; תוספתא‪ ,‬עדויות א‪ ,‬ג (מהדורת צוקרמנדל‪ ,‬עמ' ‪ .)455–454‬על קדמותו של פסול מים שאובים ניתן‬

‫ללמוד גם ממחלוקתם של בית הלל ובית שמאי במשנה‪ ,‬מקוואות ד‪ ,‬א‪.‬‬