Page 28 - מקוואות עם אוצר מהטיפוס של שתי בריכות שנקב או צינור מחבר ביניהן בימי הבית השני והמשנה
P. 28
קתדרה 28אשר גרוסברג
המקוואות שנדונו במאמר מעיד שהיו בריכות שכל ייעודן היה לשמש כאוצר.
למקוואות מהסוג שנדון במאמר היו שני יתרונות :הם נתנו פתרון טכני לצורך בהחלפת המים
במקוואות ,פתרון שתרם גם לשיפור איכות המים; והם אפשרו לחסוך במים על ידי שימוש בשיטת
הזריעה ,שבה הזרימו למקווה רק את כמות המים שנצרכה לטבילה במקום למלא את כולו במים.
היתרון של שיפור איכות המים יכול להסביר את הימצאותו של מקווה מסוג זה בבית אמידים
בירושלים ,ואילו יתרון החיסכון יכול להסביר את בנייתם של מקוואות מסוג זה על ידי המורדים
ברומאים במצדה ובהרודיון .ייתכן שמקוואות מסוג זה לא היו נפוצים מפני שהשיפור ברמת ניקיון
המים והחיסכון במים לא היו חשובים מאוד למשתמשים.
שתיים משלוש ההלכות הבסיסיות של מקוואות במקורות חז"ל נזכרות כבר בספר ברית דמשק,
שקדם כ־ 300שנה למועד עריכתם של המקורות התנאיים :נקבעה בו כמות מים מינימלית שנדרשת
לטבילה ,ונקבע בו שמים שאובים פסולים לטבילה .עוד נקבע בספר ברית דמשק — כמו בהלכת
חז"ל — שלטבילת כלים דרושה אותה כמות מים הדרושה לטבילת אדם .קיומן של הלכות מקוואות
כבר בימי בית שני בא לביטוי במקורות התנאיים שמייחסים לתקופה זאת את ההלכה שמים שאובים
פסולים לטבילה ,ושמזכירים בקשר לימי בית שני את ההלכה המאפשרת להכשיר מים שאובים על
ידי מגע עם מים כשרים לטבילה.
ממצא המקוואות שנדונו במאמר והממצא הנרחב של מקוואות מימי בית שני על מאפייניהם
הייחודיים — בריכות מדורגות שברבות מהם מדרגה תחתונה גבוהה במיוחד — מוכיחים שההלכות
הבסיסיות של הלכות מקוואות ובהן ההלכה המאפשרת הכשרת מים שאובים על ידי מגע עם מים
כשרים לטבילה ,קוימו כבר באותה עת .תפוצתו הנרחבת של הממצא מעידה שהלכות אלו היו
מקובלות על הכול.
קתדרה ,175ניסן תש"ף ,עמ' 28-1
