Page 23 - ETMOL_105
P. 23
הצגת ״ הדייגי ם״ ב־ 927ו אנחנו לא קיבלנו משכורת ופרנסתנו באה ברובה ממקורות
אחרים .ההופעה הראשונה שלנו היתה ב״נשפי פרץ׳/
שחקני התיאטרון שנבחרו על״ידי הלוי באו ברובם מערכונים לפי סיפורי י.ל .פרץ .ברל כצנלסון התלהב
מקבוצות החלוצים והפועלים .במשך הזמן נתפרסמו והגיעו ואמר :״אתם בשבילי קיבוץ ,עוד קיבוץ נולד בארץ״ .אחרי
להישגים משחקיים יפים ,ביניהם היו מאיר מרגלית ,קומיק שנה הקמנו צריף גדול ברחוב הירקון ,במקום ששם עומד
אי נפלא ומבחירי שחקני הארץ ,שמחה צחובל ,יעקב מלון ״שרתון״ הגדול .בצריף זה ערכנו חזרות ,ושם היה
איינשטיין ,אביו של הזמר אריק איינשטיין ,זאב ברבן, המטבח שלנו ,שכן כדי לחםוך כסף אכלנו במשותף ,ושם
המשורר אברהם חלפי ,לאה דגנית ,בן־ציון זילברג ,יעקב היה מרכז החיים האמנותיים והספרותיים של תל־אביב.
כנעני ,אברהם נחתומי ,שלום פופוך ,שושנה ברנע ,חיה בצריף היית מוצא את שלונסקי ,את אביגדור המאירי ,את
שרון ,דבורה קסטלנץ ,יהודה שחורי ,יהודה גבאי ועוד אלכסנדר פן ואת הקומפוזיטור אנגל והרקדניות אורנשטיין,
רבים שהופיעו זמן קצר או ארוך יותר על הבמה ושעזבו את הציירים אלחנני וראובן ,ואת כל הבוהמיינים של תל־
אותה או שהמשיכו בתיאטרונים אחרים .בין מייסדי אביב יחד עם מנהיגי ההסתדרות כמו ברל כצנלסון
ה״אוהל״ היה גם שמואל מיקוניס ,לעתיד מראשי המפלגה ושרתוק־שרת ,ומדי פעם ״התגנב״ אלינו גם ביאליק.
בשבתות היה בא אלינו בן־גוריון לאכול אתנו גפילטע פיש
הקומוניסטית. שנתבשל במטבחנו הקואופרטיבי .בצריף זה נערכו חגיגות
הרבינו לנסוע ,הופענו ביישובים החדשים שקמו אז ונשפים ובו נערכו תערוכות של אמני הארץ ,הנחשבות
בעמק ובשרון ,בקיבוצים ובמושבים ,שם התרכזה העילית כמניחות היסוד לציור הארץ־ישראלי .מכיוון שלי היתה
האינטלקטואלית הצעירה .הנסיעות ליישובים החדשים נטיה לאמנות ,קיבלתי עלי את עריכת התערוכות מטעם
היו מאורע בשבילנו וחג לאנשים הצעירים הבונים חיים
חדשים בכל פינות הארץ .ב 1934-ערכנו מסע הופעות ה״אוהל״.
באירופה ,מלונדון ומפרים ועד עיירות פולין וליטא. ההצגה השניה שלנו היתה ״דייגים״ .זה היה מחזה לפי
ההצלחה היתה רבה .כתבו עלינו ביקורת מצוינות .כשחזר רוח תיאטרון פועלים :מעשה בדייגים הנאבקים בבעל
נו לארץ נערכו לנו קבלות פנים נלהבות וההסתדרות נתנה ספינה רעועה המבקש לשלוח אותה לים כדי להרוויח את
לנו ״פרם״ -הפכנו באופן רשמי ל״תיאטרון פועלי ארץ דמי הביטוח אם תטבע .אנחנו הכנסנו סוף חדש למחזה
ישראל״ וםוף-םוף התחלנו לקבל משכורת מסודרת .שני שסופו המקורי היה רע .אצלנו נכנסו הדייגים לבסוף
תיאטרונים היו אז בארץ -״הבימה״ הוותיקה ומכובדת למשרד בעל הספינה ,הרסו אותו ויצאו משם בשירת נצחון.
את החזרות עשינו בימי החורף ב״טבע״ :בראש גבעה ,מול
ואנחנו. הים הסוער ,לקול רעם הגלים הנשברים ,וכך ״נכנסנר׳
במשך יותר מעשרים שנה היו ״הבימה״ ר׳אוהל״
התיאטרונים היחידים בארץ ,יחד עם התיאטרון הסטירי לאווירת המחזה.
״המטאטא״ )הקאמרי נוסד רק בשנת .(1944הצגנו מחזות המחזה הבא היה מוקדש לארץ־ישראל :הצגנו את ״יעקב
יהודיים ,מחזות קלטיים ומחזות מודרניים .כשהתחלנו ורחל״ וכדי להיכנס לאווירה של ימי התנ״ך הקדומים,
להציג היו בארץ קצת יותר ממאה אלף יהודים ,עם קום נסענו לנגב וביקרנו אצל שבטי הבדוים כדי להכיר את
המדינה היו בה כחצי מיליון יהודים .איפשרנו לאנשים חייהם ,שכן היה מקובל שהאבות חיו כבדוים .דיברנו גם
לראות תיאטרון טוב ,כאילו חיו בעולם הגדול ,וזה היה עברית גרונית כדי לשוות לעצמנו את דרך דיבורם של
הישג חשוב .ולהישג זה היה אחראי משה הלוי ,המייסד, האבות ,כך חשבנו .ההצגה הבאה היתה אף היא מוקדשת
הבמאי והמנהיג במשך שנים רבות .יש לו מקום חשוב מאוד להיסטוריה היהודית ולתנ״ך -״ירמיהר׳ מאת סטפן צווייג,
בתולדות התרבות בארץ ,אבל שחקנים ובמאים נעלמים, בתרגומו של אביגדור המאירי .המחזה מספר על הנביא
ובייחוד באותם ימים שלא היה בהם קולנוע עברי וטלוויזיה, והחורבן .״יעקב ורחל״ ר׳ירמיהר׳ זכו להצלחה רבה והוצגו
וכמעט לא נשארו עדויות על ההישגים של הלוי ושל במשך שנים רבות .ארבע ההצגות הראשונות בוימו בידי
הבמאים האחרים ב״אוהל״ ושל שחקניו ,להוציא כתבות משה הלוי .אחר־כך הצגנו מחזה מודרני על רובוטים מאת
בעתונים וצילומים ,ואלו אינם יכולים לתת את התמונה
האמיתית .משה הלוי נפטר ולא זכה לקבל את ״פרם קרל צ׳פק ,הפעם בבימוי דניאל.
ישראל״ והוא היה ראוי לו ,שכן הוא היה בעצם מייסד
התיאטרון הארץ-ישראלי.
כעבור ארבעים וארבע שנים ,ההסתדרות שפתחה את
התיאטרון נתנה vלסגירתו .ב 1969-נערכה ההצגה
האחרונה ב״אוהל״ ,ה 163-במספר ,והתיאטרון סגר את
שעריו לתמיד.
23
