Page 50 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 50
t 48בין תחום פניאס לתחום סוסיתא
ב .למי מאירות המנורות? משקוף המנורות
השביל עובר למרגלות התל ,וממזרח לו מצוי עמק קטן .למעשה זהו ערוץ הנחל והכתובת
אשר הוכשר עוד בימי קדם לחקלאות על ידי בניית טרסות לרוחבו .סמוך לראשו
של העמק ,כשממזרח לנו גוש בתים ,ממשיך השביל המסומן צפונה ,ואילו אנחנו
נעזוב אותו ונפנה מזרחה ונטפס אל בין המבנים הנמצאים משמאלנו .דרך פתח בגדר
האבן ,המסומן באמצעות מוט ברזל דמוי ,Yניכנס אל חצר הפתוחה לכיוון מערב,
ואילו משלושת העברים האחרים נפתחים אליה מבני מגורים .יעדנו הראשון הוא
החדר שמצפון לחצר .ניכנס אל החדר ונמתין קמעה עד שעינינו יתרגלו לחשכה .כעת
נרים מבטנו אל התקרה .אבן משקוף גדולה
מונחת מעל הקשת שבמרכז החדר .ברור
שהאבן שובצה כאן והיא איננה במקומה
המקורי .מבט נוסף על המשקוף מגלה
כי חקוקה עליו מילה ביוונית ()CΘEO
ותרגומה הוא 'האלוהים' .בשני צדי הקשת
חקוקות שתי מנורות.
מי הוא זה אשר חקק על המשקוף את המנורות ואת הכתובת ,ומה עושה משקוף שלא
במקומו המקורי? בעת העתיקה הייתה המנורה סמל יהודי מובהק .בין שרידי היישובים
היהודיים בגולן ניתן למצוא מגוון מנורות .רוב המנורות מגולפות במקצועיות ואילו
כאן ניכר לעין שחריטת המנורות לא נעשתה ביד אומן .היות ובבתים רבים בכפר
נמצאו חקוקים דווקא צלבים וסמלים נוצריים נוספים ,ניתן להניח שרוב תושבי הכפר
היו נוצרים .ייתכן והמנורות החרוטות מעידות על כך שישבו בכפר גם יהודים שביקשו
לציין את ייחודם ,ומה מתאים לכך יותר מאשר מנורה חרוטה במשקוף הבית?
אפשרות נוספת שהועלתה במחקר היא שהבתים שבהם נחקקו המנורות היו בתי
שומרונים ,שגם הם אימצו את המנורה לסמל .סיוע להנחה זו הוא צירוף הכיתוב
ביוונית סמוך למנורה החקוקה .צירוף מעין זה אינו נפוץ בגולן היהודי אך מוכר בקרב
השומרונים .ואמנם ,המקורות ההיסטוריים מזכירים יישובים שומרוניים שהתקיימו
בבשן ,מרחק חצי יום הליכה מזרחה מפרג' ,וייתכן שהיו שומרונים שהתיישבו גם כאן.
המשקוף משמש אחת מקורות הגג ואינו קבוע במקומו הרגיל מעל לדלת .ניתן ללמוד
מכך כי הבתים העומדים במלוא תפארתם מול עינינו אינם המבנים הקדומים שנבנו
בכפר בתקופה הביזנטית .ככל הנראה נבנו הבתים הללו בתקופה הממלוכית (במאות
השלוש עשרה עד השש עשרה) ,שהייתה תקופה של פריחה יישובית בגולן .בנאי
התקופה עשו שימוש בקירות הקדומים שעוד ניצבו על עומדם בשטח ,ולצורך הבנייה
השתמשו באבנים גדולות ויפות וגם באבני מפולת .בני התקופה הממלוכית בנו מחדש
את הבתים ,כולל קורות הגג הכבדות.
בשלהי המאה התשע עשרה ,לאחר מאות שנות נטישה ,חודש היישוב במקום .הבתים
נבנו אז בדרך שונה ,ונשאו גגות רעפים או גגות עץ שטוחים .גגות האבן מחזיקים
מעמד זה מאות שנים ,ואילו גגות העץ קרסו לאחר עשרות שנים בודדות של הזנחה.
נשוב ונצא אל החצר ונביט בעיון משמאל לפתח הבית הדרומי .גם שם חקוקה מנורה
אולם היא מטושטשת למדי.
מומלץ להיכנס אל תוך חדריו הפנימיים של הבית ולהתרשם משלבי הבנייה השונים
ומהשיטות המגוונות של שימוש באבן שבהן נקטו בנאי התקופות השונות.
