Page 41 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 41
// 32קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול
מה שכן קנתה לי ,היו ספרים ,והרבה.
ספרים
"איזה ספר הבאת לי?"
הייתי קופצת לזרועותיה המצומקות של סבתי ,צמותי מיטלטלות ועיני פעורות
בסקרנות .הרי המתנות היחידות שסבתי הביאה לי היו ספרים.
לא בובות ,לא שמלות ,לא צמידים קטנים או שרשרת זהב עם לב ,כמו שאר הסבתות,
אפילו לא ממתקים.
בכל ביקור -ספר ,לעתים אפילו שניים.
היא הכירה אותי ,ידעה שכולם קוראים לי "תולעת ספרים" וניסתה לקלוע לטעמי.
הספרים היה מקור לא אכזב לשיחות בינינו .כילדה קטנה ,וגם כנערה מתבגרת.
היינו ישובות על כורסאות העץ הפשוטות בסלון הבית ,שותות תה חיוור שהכינה
בכוסות חרסינה דקות פרחוניות ,טובלות בו "בסקיוויט" יבש ,ומשוחחות.
ואז היתה שואלת על הספרים שקראתי ,על עלילתם ,על השפעתם עלי.
מה למשל מצא חן בעיני כל כך בספר "האסופית" שאני חוזרת וקוראת אותו שוב
ושוב? ומדוע? איזה עוד ספרים אני אוהבת? האם יש ספר מסויים שאני רוצה לביקור
הבא?
היא הזכירה בגעגועים ספרים שקראה בילדותה ברוסיה" :מלחמה ושלום"" ,אנה
קרנינה".
סיפרה על סופרים שהשפיעו עליה כילדה ועיצבו את השקפת עולמה :גורקי ,טולסטוי,
דוסטוייבסקי.
ואז הוסיפה סיפורים וקצת רכילות עסיסית על סופרים עבריים שהכירה :אברהם
שלונסקי ,אלזה לסקר שילר ,לאה גולדברג ,שהיתה חברתה.
כשביקרתי בביתם בילדותי ,בשעות הלילה ,היתה יושבת בקצה מיטתי הלבנה והרכה,
מקריאה לי בקולה הסדוק שירים וסיפורים .גוחנת לעברי ,משקפיה העגולים ,שחורי
המסגרת ,מוזחים על קצה אפה הנשרי ואור מנורת הקריאה הקטנה מאיר על קמטי
פניה הרכים ועל שערה הלבן הדק ,המעטר את פניה כהילה שקופה.
המגנדיתההוארגדחהל
