Page 42 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 42
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 33 //
אלו היו השעות שלנו .רק שלנו .הבית היה שקט,
מואר באור רך .אף אחד לא נכנס להפריע ,לשאול
או לשוחח.
אפילו סבא לא גנח או השתעל מעבר לקיר ולא ביקש
שתכין גם לו כוס תה...
עם השנים לא היה צורך שתקרא לי .קראתי לבד,
בהנאה ,כמעט בלי אבחנה -הכל.
תולעת ספרים
סבתי אהבה את תשוקתי לספרים ,טיפחה אותה,
המשיכה והרחיבה את המסורת של קניית ספרים.
וכך גדלה ספרייתי ותפחה :פצפונת ואנטון רכבו
עם הדוד סבוני על נגרו קבלו ב־ 35במאי ,אן שירלי
האסופית הג'ינג'ית נשקה לבן המלך והעני ,ונשים
קטנות שוחחו זו עם זו.
כל ספר חסמב"ה שיצא היה סיבה למסיבה.
גם ספרי שירה היו מ"עלילות מיקי מהו" עד "מה עושות האיילות" עם
הקדשה מהמחברת (לאה גולדברג)" :לרון הקטנה באהבה ,לאה".
הם היו מרופטים ,מקושקשים ושמישים.
קראתי בהם שוב ושוב ויכולתי לדקלם קטעים שלמים על פה.
גם היום.
במשך השנים ,בגלגולי השונים והרבים נעלמו הספרים כולם .לא נותר ולו אחד.
אך הקסם של קריעת העטיפה המרשרשת מספר חדש ,ריח הדפוס הטרי העולה ממנו,
הצלילה העמוקה בין דפיו ,ההנאה ,המתח ,העמוד האחרון שנקרא ,ו...טפיחת הכריכה
האחורית הנועלת את הקריאה .קסם זה מלווה אותי היום ,כאז.
***
