Page 44 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 44
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 35 //
פעם בחודש ,אבא ואני היינו עולים ביום שישי על אוטובוס 501החורק בצומת
המאובקת של כפר גלעדי ומטולה.
אני בת ארבע ,חמש ,שש......
בצמה קלועה למשעי ,לבושה בקיץ במכנסיים כחולים ,קצרים ,חפותים בגומי
בקצותיהם ,חולצה לבנה חגיגית .בחורף במכנסיים ארוכים וסוודר כחול חגיגי.
גם אבא בבגדי שבת.
האוטובוס התפתל לאיטו בכבישי הגליל הצרים ,עצר בחדרה להפסקה קצרה והכרחית
ואחרי כשלוש שעות נחת בתחנה המרכזית המרופטת והסואנת בעיר הגדולה -תל
אביב.
שם היינו עולים על אוטובוס 5המתנשף ,אל דירתם הקטנה בשדרות
רוטשילד .76
היה זה בית אבן ישן בן שלוש קומות .משפחת שוחט גרה בקומה השנייה ,בדמי
מפתח .בקומה הראשונה גרו בעלי הבית ,משפחת מוזס המכובדת.
"הגענו!" היה אבא מכריז.
היינו עולים בקפיצות מדרגה ומקישים בדלת .מניה היתה פותחת את הדלת בחיוך
רחב -
"תכנסו ,תכנסו".
לבושה תמיד בחלוק מהוה חסר צבע ,עם סינר נצחי למתניה ,נעלי בית ישנות לרגליה
הצנומות ,שקול גרירתן נשמע כשהתרוצצה בחדרי הבית.
דירת שלושת החדרים הקטנה והצנועה נראתה בעיני כארמון ממש.
לי ,הקיבוצניקית ,שגרה בבית הילדים ,שאבא שלי גר בצריפון עץ קטון עם גג עשוי
טול1
עם שירותים מחוץ לצריף ,להכנס לדירה כזאת....
1טול :יריעות בד ספוגות זפת ששימש לציפוי גגות למנוע דליפת גשם.
