Page 48 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 48
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 39 //
אחר כך היה אבא נשאר לקרוא עיתון או ספר בחדר האורחים.
מניה ואני היינו עוברות לחדר השינה.
היה זה חדר אפלולי ,במרכזו מיטה גדולה ורכת כריות וקולב עץ שעליו תלויה
תלבושת התמיד של מניה :סרפן שחור ,נצחי ,בעל ארבעה כיסים מרוכסנים ,חולצה
הלבנה ועליה סיכת זהב שקבלה מאחיה משה ,מסולסלת אותיות המצטרפות למילה:
"ואהבת" ,אותה חמדתי מילדות.
על שרפרף עץ קטן בפינה היתה מונחת קופסת התפירה של מניה.
בין חוטי התפירה ,הכפתורים והמחטים בלטה בצבעוניותה ערכת חוטי הרקמה.
היתה זו תשלובת רבת צבעים של חוטי רקמה ,שצורתה כסימניה רחבה וארוכה.
כשמניה ישבה לרקום ,והיא הרבתה לעשות זאת ,היא היתה פורשת את ה"סימניה"
לרוחבה ,תופסת את החוט בצבע הרצוי ,מושכת אותו לכל אורכו ושולפת אותו.
חוט אחר חוט .צבע אחר צבע.
אני הייתי יושבת ומביטה ,מוקסמת מהסימניה וממניה גם יחד.
והיה גם חדר העבודה של סבא ,כהה ,שקט ומנותק :ספה אפורה ,ספריית עץ עמוסה,
שולחן עבודה גדול וכסא מגולף לידו ,שטיח עבה.
על הקיר תמונה גדולה של חנה רובינא במבט עז.
על שולחן קטן בפינת החדר -פסל ברונזה של חנה רובינא בהבעה מפוייסת.
עבורי החדר היה מחוץ לתחום.
גם סבא.
בלילה היתה מניה מציעה מיטה רכה ,צחורת
סדינים וציפיות ,עם שמיכת פוך רכה בחורף
שהזמינה לשקוע בחלום.
באדיבות מוזיאון השומר
