Page 50 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 50

‫קראתי לה מניה ‪ /‬סיפורים קטנים בגעגוע גדול ‪41 //‬‬

                                               ‫הייתי בורחת בבעתה למטבח‪ .‬למניה‪.‬‬
                 ‫מניה היתה נגשת לכל אורח‪ ,‬שואלת‪ ,‬מתעניינת‪ ,‬מקשיבה‪ ,‬מרגיעה‪.‬‬

                                                ‫מעולם לא הצטרפה אליהם לשולחן‪.‬‬
                  ‫היא‪ ,‬בניגוד לסבא ולגברים שסביבו‪ ,‬השאירה את העבר מאחוריה‪.‬‬
‫ראיתי אותה מתרוצצת בין המטבח לחדר האורחים‪ ,‬מדשדשת בנעלי הבית הנצחיות‪,‬‬

                                         ‫מגישה את התה וה"ביסקיוויטים" הנצחיים‪.‬‬
     ‫אני הייתי מכינה את הכלים‪ ,‬פותחת את האריזות ו‪...‬מציצה בסקרנות מהמטבח‪.‬‬

                                                    ‫לצאת לחדר האורחים לא העזתי‪.‬‬
‫לאחר כמה שעות של שיחה‪ ,‬ויכוח ותה‪ ,‬היו הנאספים קמים לאיטם‪ ,‬נפרדים זה מזה‬

                                   ‫בברכת "להתראות בשבוע הבא" ויוצאים לדרכם‪.‬‬

‫תוך כדי שטיפת הרצפה המצויירת‪ ,‬פינוי השולחן ורחיצת הכלים המסולסלים‪ ,‬סיפרה‬
‫לי מניה עוד על המעברה בפרדס חנה שבה פעלה‪ ,‬על האנשים בהם טיפלה‪ ,‬על אמהות‬
‫לשישה שבעה ושמונה ילדים‪ ,‬על הילדים המתרוצצים יחפים בין הבדונים והפחונים‪,‬‬
‫ללא בגדים מתאימים בחורף ובקיץ‪ ,‬בבוץ או באבק‪ .‬זה היה עבורי עולם זר ומוזר‪.‬‬

                                                      ‫הייתי מקשיבה עיניים פעורות‪.‬‬
            ‫שאלה כתמיד מה קורה אתי? מה קראתי? איזה ספר חדש ארצה הפעם‪...‬‬

‫במוצאי השבת‪ ,‬אבא ואני היינו עולים בחיוך שבע על האוטובוס שהוביל אותנו לאיטו‬
                                                                      ‫לגליל‪ ,‬למשק‪.‬‬

                                                                    ‫עד לפעם הבאה‪.‬‬

                                                                                ‫***‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55