Page 80 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 80
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 71 //
בוקר אחד צרוב בזיכרון ילדותי.
הגעתי לחדר משפחת קרול מוקדם.
מניה עמדה ליד הכסא ששימש קולב ,ועליו עמדה קערת אמאיל מלאה מים.
פלג גופה העליון ערום ,העור מסנוור בליבנו ,דק ומתוח על רזון גופה ,מבליט את
צלעותיה ואת חוליות גבה הקמור ,הגבנוני.
נרתעתי לאחור בבהלה .מעודי לא ראיתי מראה כזה.
היא חייכה במלוא קמטיה" :בואי בואי".
המשכתי להביט בה מרותקת.
כשסיימה לרחוץ את גופה ,צחצחה את שיניה בסבון "שמן" ,לתדהמתי.
"זה יותר בריא מכל משחת שיניים" הסבירה.
אחר כך חבשה את משקפיה העגולים שחורי המסגרת ,לבשה לאיטה את חולצתה
הלבנה ,ועליה את הסרפן השחור ,ענדה סיכת פיליגרן כסופה ועדינה שנוספה לסיכת
"ואהבת" הנכספת.
"זהו!" הכריזה .ואז ,בנוהל הרגיל ,מלאה את כיסי הסרפן בסוכריות המרשרשות,
השנואות ,וכשהיא עמוסה בכל טוב יצאנו לסיבוב הרגיל במשק כששובל הילדים
הקבוע מתארך בעקבותינו.
***
