Page 76 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 76
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 67 //
אליעזר גדול הקומה ועב הזקן היה מתכופף ומוציא מתחת למיטה
מיטה מתקפלת ישנה וצרה ,שהיתה מיועדת לה.
בצד הסדינים הצחים והמעומלנים היתה מקופלת שמיכת צמר רכה ,משובצת בכחול
ירוק ואדום עליה רקמה מניה בחוט רקמה אדום ,באותיות קטנטנות את שמה .השמיכה
שלה.
ליד המיטה היו מניחים כסא ,שמסעדו שימש קולב לסרפן השחור ולחולצה הלבנה
הנצחיים...
בואה היה תמיד מקור להתרגשות.
ותיקי המשק היו עולים לרגל לבית משפחת קרול.
בקיץ היו מוציאים שולחן וכסאות לדשא ,והמאחרים להגיע ישבו על הדשא עצמו.
בחורף ,סביב השולחן הקטן בחדר ,מניה ישובה בכורסה ,עטופה היטב בשמיכת הצמר
שלה .כמעט הולכת לאיבוד בתוכה.
כולם סביבה שותים תה "עם ביסקיוויט" ,אוכלים מפירות העונה ,יושבים וומשוחחים.
מספרים על שהתרחש לאחרונה במשק .מבקשים את עצתה בפתרון בעיות שוטפות,
בעיקר כלכליות ,שומעים ממנה על פעילותה במעברות ,שואלים לשלום סבא ,והזמן
חלף בנועם.
למחרת הייתי מטיילת איתה בשבילי המשק.
הילדים שכבר הכירוה ,היו עטים עלינו מכל כיוון ,כדי לבקש ולקבל את הסוכריות,
המסטיקים עם בלונים ,עם הלטיפה והחיוך.
ואני ,כזכור ,רק רציתי למות מבושה.
