Page 71 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 71
// 62קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול
מקהלת הילדים פצחה בשיר ("אנו עולים ושרים") ,הקריאה את המסכת ,ואז,
בלב הולם וברגליים כושלות ,ניגשנו שרוליק ,גדי ואני לברך ,להגיש (את הפרחים)
וללחוץ (את ידי הנשיא ורעייתו).
כך עשינו .לא התבלבלנו ,לא טעינו לא החמצנו.
אני נתתי את הפרחים לרחל ינאית .כמובן.
למניה נתתי רק חיבוק ,אפילו לא נשיקה.
אבל רחל נתנה את הפרחים למניה .אולי מתוך חיבה יתרה ,אולי כי הם היו קצת
כבדים ,אולי...
והפרחים נשארו בידי מניה במשך כל זמן הטקס.
במשך שבועות ארוכים אחרי הביקור "המלכותי" עוד ריננו במשק שנתתי את הפרחים
לסבתי מניה ולא לרחל ינאית ,כי היא סבתא שלי ,כי אותה אני אוהבת.
"וזו ממש בושה!
וככה לא עושים!
ואיזה ילדה מפונקת!"
לא עזרו ההסברים והשבועות שבאמת נתתי את הפרחים לרחל ינאית.
"נשבעת ,באמת ,בחיי"!...
גדי אגב ,נשבע שלעולם לא ירחץ את ידו הימנית שלחצה את יד הנשיא.
שרוליק סתם נשאר אדיש...
***
המגנדיתההוארגדחהל
