Page 67 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 67
// 58קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול
לא קל היה להיות נכדה של מניה ,המקורבת לשלטונות.
"ביקור הגברת הזקנה"
בגיל שלוש עשרה ,לאחר כשנה בקריית שמונה ,התחלתי להתרגל ולחבב את עולמי
החדש .ואז "הוגליתי" לפנימייה בבית הספר החקלאי בנהלל.
היו לכך סיבות רבות ומורכבות .לא זה המקום לפרטן.
כפי שהבנתי מאוחר יותר ,המקום נבחר כמועדף עבורי ,גם בזכות הקשר עם מנהלת
בית הספר ,הגברת חנה מייזל.
היא היתה גיסתו של סבא שלי ,אשת אחיו ,אליעזר שוחט ,והיתה ביחסים קרובים עם
מניה.
חנה מייזל ,אשה מבוגרת ,נמוכת קומה ,רחבת חיוך ורמת קול ,היתה הדמות והמהות
של בית הספר .לא היו לה ילדים משלה" ,כולם היו בניה".
היא הכירה כל תלמיד ,כל מדריכה וכל מורה .היתה מהדסת באיטיות בין השבילים
המטופחים ,נכנסת לכיתות המושקעות ,חולפת במסדרונות הארוכים עמוסי
הסיסמאות" :ואהבת לרעך כמוך"" ,ראי אדמה כי היינו בזבזנים מאד".
מחליפה מילה עם תלמידה ,מעירה בעדינות למדריך .מרימה מהרצפה פיסת נייר
סוררת...
ערכים של אסטיקה ,כבוד הדדי ,מסירות לעבודה ,בלטו בכל פינה.
כולם אהבוה וכיבדוה וקראו לה :גברת מייזל.
אף אחד מחברי ומחברותי החדשים בבית הספר לא ידע על הקשר המשפחתי שלי
אליה.
אני עשיתי כל מאמץ להתחמק ממנה ,שלא יחשבו חלילה שאני "מקורבת למלכות"
ויש לי "פרוטקציה" כלשהי.
כיום ,אני משערת שהיא ידעה מי אני והבינה ללבי ,ולכן לא יזמה קשר או מפגש.
אני הייתי עסוקה בהתאקלמות ראשונה ,אהבות ראשונות ,טרמפים לחיפה ולנצרת
ולא נתתי על כך את דעתי.
המגנדיתההוארגדחהל
