Page 100 - חרדים ואנשי מעשה
P. 100
פרק חמישי
תעסוקה
עד כה נסקרה דרכה של פא"י ליצירת מרחב עצמאי לעצמה כתנועה ,בעיקר
כניגוד לתנועות האחרות שפעלו באותו מרחב ציבורי-חברתי — אגודת ישראל
והתנועות הציוניות-דתיות .מכאן ואילך אעסוק בפעילותה של פא"י כהסתדרות
עובדים.
מחקר זה עוסק ,כאמור ,בראשית ימיה של מפלגת פועלי אגודת ישראל,
מפלגה שתיוצג בכנסת ישראל ובממשלותיה הראשונות ,אולם בתקופה הנדונה
היא הייתה הסתדרות פועלים קטנה שפעלה ביישוב היהודי בארץ ישראל.
המרחב הציבורי התעסוקתי של הפועלים היהודים נשלט באותה עת באופן
מובהק בידי ההסתדרות הכללית ,והסתדרויות הפועלים האחרות (בעיקר
הסתדרות הפועלים הלאומית של התנועה הרוויזיוניסטית והפועל המזרחי
של תנועת המזרחי) פעלו כאופוזיציה להסתדרות הכללית — אולם מתוך זהות
רעיונית עם שאיפותיה הלאומית-ציוניות .לעומתן ניסתה פא"י לעצב את דרכה
במרחב הארץ ישראלי תוך שמירה על זהותה הלא-ציונית ועל העיקרון המרכזי
של תנועת האם ,אגודת ישראל ,שלא לקיים כל שיתוף פעולה עם התנועה
הציונית .עקרונות אלו הם שהכתיבו ,במידה רבה ,את סדר היום ואופי הפעילות
של מנהיגי פא"י בשנותיה הראשונות; למעשה פעלו מנהיגי פא"י בשלב זה
כפקידים ,בעוד ששיקול הדעת בעניינים עקרוניים ,הקשורים בהסתדרות פא"י,
היה נתון רובו ככולו למנהיגי אגודת ישראל העולמית ,ובראשם יעקב רוזנהיים.
בארץ פעלו יעקב לנדוי ,בנימין מינץ וזאב פישר-שיין בכמה אפיקים ,כמנהיגי
פועלים מקומיים .האפיק האחד היה ביצועי :חיבור בין דורשי העבודה למעסיקים
פוטנציאליים .לעתים היה העניין טכני ,כלומר מעין 'תיווך' בין בעל עסק קטן
שהעדיף ,מטעמים אידאולוגיים ,להעסיק פועל מאנשי אגודת ישראל — לבין
מרכזי העבודה ,שהופעלו בסניפים על ידי המרכז בתל אביב ,והציעו לפועל
המתאים את מקום העבודה .לעתים נעשה הדבר באופן אקטיבי יותר :פנייה
לבעלי השפעה שימצאו עבודה לחבר פלוני או מתן המלצה בידיו של פועל,
כדי לקדם את עניינו בפני מעסיק או ארגון שנמנעו מלקבלו לעבודה המתאימה
לכישוריו1.
98
