Page 80 - חרדים ואנשי מעשה
P. 80
78פרק שלישי
קרן היישוב על חלוקת הכספים .לאחר התערבותה של הנהגת אגודת ישראל ,שוב
לא היה ניתן להוציא את המשלחת לפולין כמשלחת עצמאית לפא"י לבדה 65,כפי
שנעשה בסופו של דבר עם המשלחת לאמריקה.
לליטא נשלח תוך זמן קצר שליח מטעמו של ברויאר כיושב ראש קרן היישוב,
ושמו ד"ר קרן; שמו לא היה מוכר כלל לאנשי פא"י והם הניחו כי אף הוא כלל
אינו מכיר אותם ואת פעילותם — אך עצם שליחתו חיבלה באפשרות לשלוח נציג
אחר מטעם הליגה שייצג את פא"י 66.חודשים רבים אחר כך ,עד פרוץ מלחמת
העולם השנייה ,עוד נשלחו מתל אביב מכתבים לנציגי אגודת ישראל בלטביה,
בניסיון ליצור שיתוף פעולה שיאפשר להוציא שליח נוסף לליטא וללטביה.
הדרישות של פא"י היו חד-משמעיות :התחייבות מראש לשלוח את כל הכספים
ישירות לפא"י ולא דרך ירושלים ,ותשלום מראש של הוצאות השליח ומשכורתו.
בפועל ,עד פרוץ המלחמה ,כאשר ניתקו הקשרים עם אירופה ,לא הצליחו להגיע
לידי הסכמה שכזאת ואף שליח לא נשלח67.
וכך ,מכל התכנית לגיוס כספים בעולם ,נותרה רק המשלחת לארצות הברית.
קשרים אקראיים בין פא"י בארץ ישראל לבין הקהילה החרדית בארצות הברית
שררו כבר מסוף שנת תרצ"ג (ספטמבר 68,)1933ובמהלך השנים תרצ"ה–תרצ"ו
( 69)1936-1935אף התנהלה חליפת מכתבים קצרה בין המרכז בארץ לבין צעירי
אגודת ישראל בניו יורק .עם זאת ,ניסיון ליצור קשר ממשי עם חוגי החברה
החרדית בארצות הברית נעשה לראשונה על ידי המשלחת של פא"י .במהלך חודש
חשוון תרצ"ט (נובמבר )1938נערכו ההכנות המעשיות ליציאת המשלחת :נחתמו
הסכמי העסקה עם השליחים 70,התקבלו אשרות כניסה לארצות הברית 71והושג
מימון להוצאות הדרך .למעשה ,כבר בחודש תמוז תרצ"ח (יולי )1938החליטו
חברי המרכז כי הוצאות הדרך של המשלחות (בתמוז תרצ"ח עוד תכנן המרכז
להוציא לפועל שתי משלחות לפחות) יושתו על הסניפים בשיטה פרוגרסיבית:
הסניפים הגדולים ישלמו יותר והקטנים פחות (מ 15-לירות ועד 1.5לירה מכל
אחד מתשעת הסניפים הפעילים) 72.ממכתבים ששלח הוועד הפועל לסניף
פא"י בתל אביב עולה כי הסניפים לא הצליחו להיערך לגביית הכספים בזמן;
כשהמשלחות עמדו לצאת ,נדרשו הסניפים לקחת הלוואות ולהעביר את הכסף
במהירות האפשרית להנהלת פא"י ,ורק לאחר מכן לגבות את הסכומים הנדרשים
מחברי הסניף 73.בשלב זה ,בשל העדר תקציב לכך ,כבר לא יצאו לאור העלונים
שכונו 'ביוליטונים' ,כך שאין עדות לכל שיח ציבורי לגבי החלטה זו .למעשה מעט
יותר מעשרה אחוזים מתקציב המשלחות ,שיצאו לבסוף לאמריקה ולפולין (132
לירות) 74,התבסס על השתתפות הסניפים בהוצאות.
אנשי המשלחת ושולחיהם חרדו בעיקר מכך שברויאר ,לאחר שלא הצליח
למנוע את יציאת המשלחת ,יעשה מאמצים לפגוע בשמם הטוב של השליחים על
ידי שליחת מכתבים למקורביו בארצות הברית — וכך יפגע ביעילותה של המשלחת.
