Page 189 - בית תפילה סופי_Neat
P. 189

‫‪ / 180‬אבן ישראל וסביבתה ‪/‬‬

            ‫הקטן בתפילה ובלימוד‪ .‬מתפללי בית הכנסת‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬ששו לחתום על ההסכם‬
                                                                                      ‫המוצע‪.‬‬

            ‫אלא שלאחר כמה עשרות שנים‪ ,‬במהלך שנות השבעים‪ ,‬החליט בנה של המנוחה‬
            ‫אברהם בנין לנסות ולפתח מחדש את המתחם כולו‪ ,‬ותוך כך להרוס כמה מן המבנים‬
            ‫הישנים המצויים בו‪ .‬בתוך כך החליט להרוס גם את המבנה הקטן‪ ,‬שבקומתו התחתונה‬
            ‫פועל בית הכנסת‪ .‬מתפללי בית הכנסת טענו שאת הנכס הבטיחה להם עולמית אמו‬

                                                    ‫של בנין‪ ,‬והדברים הגיעו לכלל דיון משפטי‪.‬‬
            ‫בשלב זה נכנס לתמונה אחד מנכבדי המתפללים‪ ,‬אברהם חסידוף‪ ,‬שהיה ממנהלי‬
            ‫בנק דיסקונט בירושלים ואחד האחראים לחברה קדישא של עדת הספרדים בעיר‪8.‬‬
            ‫חסידוף ביקש להיפגש עם בנין עצמו‪ ,‬וניסה להניאו מלפנות את בית הכנסת לטובת‬
            ‫יזמות בנייה כלשהן‪ .‬בתוך כך סיפר לו שבכל הלוויות שבהן נכח במהלך השנים‪,‬‬
            ‫מעולם לא ראה תכריכים הנתפרים עם כיסים מיוחדים‪ ,‬לשמור בהם את כספיהם‬

                                                                               ‫של הנפטרים‪...‬‬
            ‫בנין הבין את הרמז שנרמז לו על עושרו‪ ,‬ואת הרווח חסר המשמעות שתביא לו‬
            ‫הריסת בית הכנסת‪ ,‬והבטיח לחסידוף שבכל מקרה שבו ייהרס בית הכנסת‪ ,‬הוא‬
            ‫יתרום מקום חלופי לתפילה‪ ,‬שאליו יוכלו המתפללים להתפנות‪ .‬בינתיים‪ ,‬אומרים‬
            ‫המתפללים‪ ,‬נפטר בנין עצמו בשיבה מופלגת‪ ,‬ותכניות לפיתוח המתחם צצות ונעלמות‬

                                  ‫בזו אחר זו‪ .‬בית הכנסת‪ ,‬מצדו‪ ,‬ממשיך לפעול במקום כסדרו‪.‬‬
            ‫עוד לפני כן‪ ,‬לאחר פטירתה של אמו‪ ,‬תרם בנין לבית הכנסת את אחד מארונות‬
            ‫הבגדים המהודרים ששימשו את אמו בדירתה הסמוכה לבית הכנסת‪ .‬המתפללים‬
            ‫שמחו מאוד על תשורתו‪ ,‬וארון הבגדים של הגב' בנין הפך עד מהרה להיכל — ארון‬

                                                                               ‫קודש לכל דבר‪.‬‬
            ‫לאחר עשרות שנים שבהן שימש ארון הבגדים ההיכל המקומי‪ ,‬החליטו גבאי בית הכנסת‬
            ‫לפני שנים אחדות להחליפו‪ ,‬מאחר שמהארון הישן נגנבו לא אחת פריטים שונים יקרי‬
            ‫ערך‪ .‬אולם על מנת שלא לשכוח את מראהו של הארון הוותיק‪ ,‬וכן את תרומתה של‬
            ‫משפחת בנין‪ ,‬שולבו דלתות הארון המקוריות כפריט עיטורי ייחודי ומפתיע בחלקו‬

                         ‫הפנימי של ארון הקודש החדש‪ ,‬בגבם של ספרי התורה המצויים במקום‪.‬‬

             ‫דפנות כפולות בארון הקודש‪ :‬בית הכנסת בתקופת המנדט‬

            ‫כמו בתי כנסת אחרים הפועלים בסביבה‪ ,‬שימש גם בית הכנסת של עולי בורסה מרכז‬
            ‫לעת מצוא עבור לוחמי המחתרות הפורשות בירושלים‪ .‬כמה מצעירי הקהילה התגייסו‬
            ‫במהלך תקופת המנדט לאצ"ל וללח"י‪ ,‬ובבית הכנסת הוקם גם סליק קטן ושימושי‬
            ‫לכלי נשק‪ ,‬בארון הקודש שהעניקה מרת בנין‪ .‬הסליק הותקן במגירות התחתונות של‬
            ‫הארון‪ ,‬בהן שולבו במיוחד דפנות ותחתיות כפולות‪ ,‬כך שלא היה אפשר למצוא את‬
            ‫הסליק גם בעת חיפוש אקראי בבית הכנסת‪ .‬אכן‪ ,‬הבריטים מעולם לא מצאו את‬
            ‫הסליקים‪ ,‬ולאחר פירוקו של ארון הקודש הישן והחלפתו בחדש‪ ,‬הוצאו מן הארון‬
            ‫הישן מגירות הסליקים‪ ,‬ועד היום הן מונחות בפינת בית הכנסת‪ ,‬בצד 'כיסא של אליהו'‬

                     ‫קטן‪ ,‬הממתין לשמחות ולבריתות מזדמנות של צאצאי משפחות המייסדים‪.‬‬
            ‫פריט נוסף המצוי בבית הכנסת מאותה העת הוא צילום ממוסגר של קמע‪ ,‬שכתב‬
            ‫הרב יהודה פתיה‪ ,‬מגדולי המקובלים שפעלו בירושלים עד פטירתו בראשית שנות‬
            ‫הארבעים‪ .‬הקמע המקורי‪ ,‬כך מסופר‪ ,‬נכתב במיוחד למתפללי בית הכנסת‪ ,‬בשעת‬

                         ‫התגברותם של האירועים האלימים בירושלים בשלהי שנות השלושים‪9.‬‬

‫כסא של אליהו ותחתיו‬
‫שאריות הסליק המקומי‬
   184   185   186   187   188   189   190   191   192   193   194