Page 189 - בית תפילה סופי_Neat
P. 189
/ 180אבן ישראל וסביבתה /
הקטן בתפילה ובלימוד .מתפללי בית הכנסת ,מטבע הדברים ,ששו לחתום על ההסכם
המוצע.
אלא שלאחר כמה עשרות שנים ,במהלך שנות השבעים ,החליט בנה של המנוחה
אברהם בנין לנסות ולפתח מחדש את המתחם כולו ,ותוך כך להרוס כמה מן המבנים
הישנים המצויים בו .בתוך כך החליט להרוס גם את המבנה הקטן ,שבקומתו התחתונה
פועל בית הכנסת .מתפללי בית הכנסת טענו שאת הנכס הבטיחה להם עולמית אמו
של בנין ,והדברים הגיעו לכלל דיון משפטי.
בשלב זה נכנס לתמונה אחד מנכבדי המתפללים ,אברהם חסידוף ,שהיה ממנהלי
בנק דיסקונט בירושלים ואחד האחראים לחברה קדישא של עדת הספרדים בעיר8.
חסידוף ביקש להיפגש עם בנין עצמו ,וניסה להניאו מלפנות את בית הכנסת לטובת
יזמות בנייה כלשהן .בתוך כך סיפר לו שבכל הלוויות שבהן נכח במהלך השנים,
מעולם לא ראה תכריכים הנתפרים עם כיסים מיוחדים ,לשמור בהם את כספיהם
של הנפטרים...
בנין הבין את הרמז שנרמז לו על עושרו ,ואת הרווח חסר המשמעות שתביא לו
הריסת בית הכנסת ,והבטיח לחסידוף שבכל מקרה שבו ייהרס בית הכנסת ,הוא
יתרום מקום חלופי לתפילה ,שאליו יוכלו המתפללים להתפנות .בינתיים ,אומרים
המתפללים ,נפטר בנין עצמו בשיבה מופלגת ,ותכניות לפיתוח המתחם צצות ונעלמות
בזו אחר זו .בית הכנסת ,מצדו ,ממשיך לפעול במקום כסדרו.
עוד לפני כן ,לאחר פטירתה של אמו ,תרם בנין לבית הכנסת את אחד מארונות
הבגדים המהודרים ששימשו את אמו בדירתה הסמוכה לבית הכנסת .המתפללים
שמחו מאוד על תשורתו ,וארון הבגדים של הגב' בנין הפך עד מהרה להיכל — ארון
קודש לכל דבר.
לאחר עשרות שנים שבהן שימש ארון הבגדים ההיכל המקומי ,החליטו גבאי בית הכנסת
לפני שנים אחדות להחליפו ,מאחר שמהארון הישן נגנבו לא אחת פריטים שונים יקרי
ערך .אולם על מנת שלא לשכוח את מראהו של הארון הוותיק ,וכן את תרומתה של
משפחת בנין ,שולבו דלתות הארון המקוריות כפריט עיטורי ייחודי ומפתיע בחלקו
הפנימי של ארון הקודש החדש ,בגבם של ספרי התורה המצויים במקום.
דפנות כפולות בארון הקודש :בית הכנסת בתקופת המנדט
כמו בתי כנסת אחרים הפועלים בסביבה ,שימש גם בית הכנסת של עולי בורסה מרכז
לעת מצוא עבור לוחמי המחתרות הפורשות בירושלים .כמה מצעירי הקהילה התגייסו
במהלך תקופת המנדט לאצ"ל וללח"י ,ובבית הכנסת הוקם גם סליק קטן ושימושי
לכלי נשק ,בארון הקודש שהעניקה מרת בנין .הסליק הותקן במגירות התחתונות של
הארון ,בהן שולבו במיוחד דפנות ותחתיות כפולות ,כך שלא היה אפשר למצוא את
הסליק גם בעת חיפוש אקראי בבית הכנסת .אכן ,הבריטים מעולם לא מצאו את
הסליקים ,ולאחר פירוקו של ארון הקודש הישן והחלפתו בחדש ,הוצאו מן הארון
הישן מגירות הסליקים ,ועד היום הן מונחות בפינת בית הכנסת ,בצד 'כיסא של אליהו'
קטן ,הממתין לשמחות ולבריתות מזדמנות של צאצאי משפחות המייסדים.
פריט נוסף המצוי בבית הכנסת מאותה העת הוא צילום ממוסגר של קמע ,שכתב
הרב יהודה פתיה ,מגדולי המקובלים שפעלו בירושלים עד פטירתו בראשית שנות
הארבעים .הקמע המקורי ,כך מסופר ,נכתב במיוחד למתפללי בית הכנסת ,בשעת
התגברותם של האירועים האלימים בירושלים בשלהי שנות השלושים9.
כסא של אליהו ותחתיו
שאריות הסליק המקומי

