Page 5 - etmol_06

‫האפיפיור ועם הקיסר קרל‪ ,‬ואין הוא‬
‫רוצה שיוליכם שולל‪ ,‬על כן הוא ממלא‬

‫את ידי השגריר לגלות את הרמאות‬
‫לאפיפיור ולקיסר בדרך העדינה ביותר‬
‫שתיראה לו‪ .‬המרקיז מציין כי האפיפיור‬

‫והקיסר יוכלו לגלות את דבר הזיוף‬

‫בנקל על״ידי החתימות המחוקות‬

‫ובחתימתו האמיתית של הסופר בן‬
‫מנטובה‪ .‬וכד יסתבר להם‪ ,‬כי המכתבים‬
‫שכאילו נשלחו למנהיגי הנוצרים‬
‫על״ידי מלך יהודי בערב — זוייפו‬
‫בעצם במנטובה‪ .‬לראובני עצמו אין‬
‫המרקיז מודיע‪ ,‬כי נתגלה זיופו‪ ,‬כדי‬

‫למנוע רמאות חדשה‪.‬‬
‫ממכתב שלישי מסתבר‪ ,‬כי אמנם‬
‫מילא השגריר את הוראת המרקיז וגילה‬
‫את אוזני האפיפיור על זיופי הראובני‪.‬‬

‫תמים‪ ,‬מרומה?‬ ‫ל מ ע ל ה ‪ :‬האפיפיור קלמנס ה־‪7‬‬ ‫המרקיז‪ ,‬אלא כדי שיוכל למצוא יהודים‬
‫והקיסר קרל ה־‪ 5‬נכנסים לבולוניא;‬ ‫אשר יעזרו לו בביצוע זממו‪.‬‬
‫מה קרה לו להראובני? כנראה‬
‫שהמכתבים הישנים מאחיו המלך שנשא‬ ‫דוד הראובני יצא לפגוש אותם‪.‬‬ ‫וכך היה המעשה‪ ,‬לדברי המרקיז‪:‬‬
‫עמו כל הזמן‪ ,‬אבדו בעת ישיבתו בכלא‬ ‫הראובני חיפש בין היהודים יודעי כתוב‬
‫בצרפת והוא בא למנטובה כדי להכין לו‬ ‫מ י מ י ן ‪ :‬קרל ה־‪ 5‬ציווה לשרוף את‬ ‫איטלקית ועברית ושני יהודים ספרדים‬
‫מיסמכים חדשים‪ .‬הראובני מצטייר כאן‬ ‫מולכו ולאסור את הראובני‬ ‫הציעו לו את שירותם הוא השביע‬
‫כתמים ביותר‪ ,‬שהרי כיצד עלה על ליבו‬ ‫אותם שלא לגלות לאיש את התפקיד‬
‫שמנהיגים יהודים מפוכחים‪ ,‬שנכנסו‬ ‫על־ידי אנשים שונים‪ .‬לכן קרא אליו את‬ ‫שהוא עומד להטיל עליהם והורה להם‬
‫ויצאו בחצרות נסיכים ומושלים‪ ,‬יתנו‬ ‫כל היהודים שבעיר מגיל עשר ומעלה‪,‬‬ ‫לכתוב בסתר ארבעה מכתבים כאילו‬
‫ידם למעשה תרמית זול כפי שתואר‬ ‫השביע אותם כפי שעשה לסופרים‪,‬‬ ‫כתבם אחיו המלר יוסף — אחד‬
‫במכתבו של המרקיז? אולם יתכן גם‬ ‫והורה להם לחתום בשמות מדומים‪,‬‬ ‫לאפיפיור‪ ,‬שני לקיסר קרל‪ ,‬שלישי‬
‫פירוש אחר למכתבו של המרקיז‪:‬‬ ‫כאילו היו זקני היהודים בחבור‪ .‬רק‬
‫הראובני לא הצליח בבחירת מזכיריו‬ ‫עשרים איש חתמו על המכתבים כיוון‬ ‫לעצמו‪ ,‬ורביעי ליהודים‪.‬‬
‫ומשרתיו‪ .‬מהם שגנבו את דעתו ומהם‬ ‫שהאחרים שגילו את המזימה סירבו‬
‫שגנבו את כספו‪ .‬אולי גם נכשל‬ ‫לחתום‪ .‬משנתברר להראובני שלא ישיג‬ ‫שבועת היהודים‬
‫בבחירת עוזריו במנטובה‪ ,‬יתכן גם שרב‬ ‫את מטרתו בשל מיעוט בחתימות‪ ,‬רצה‬
‫עמם והם החליטו להתנקם בו והפיצו‬ ‫שהמכתבים ייכתבו מחדש‪ .‬במקום‬ ‫המכתבים כתובים על קלף תוארכו‬
‫החתימות ביקש לחתמם בחותם ופנה‬ ‫בתאריך קודם בחמש שנים והראובני‬
‫שקרים על זיופים שכאילו זייף‪.‬‬ ‫בסתר לצורף יהודי ואמר לו להכין‬ ‫שיווה להם מראה ישן‪ .‬הואיל‬
‫תהיה האמת בעניין זה אשר תהיה‪.‬‬ ‫חותם כזה‪ .‬הסופר השתמט מהעתקת‬ ‫והמכתבים נכתבו כביכול על־ידי המלך‬
‫מעתה יצא לו שם של רמאי ונוכל בין‬ ‫המכתבים בטענה שאין לו זמן והציע‬ ‫יוסף בעצת שבעים הזקנים‪ ,‬ביקש‬
‫היהודים והנוצרים גם יחד‪ .‬לפרשת‬ ‫להראובני במקום זה למחוק את עשרים‬ ‫הראובני להחתים עליהם שמות עבריים‬
‫הראובני הגיע הסוף‪ .‬ימים אחדים אחרי‬ ‫החתימות ולהחתים את המכתבים‬
‫שהמרקיז שלח את המכתב לשגרירו‪,‬‬ ‫בחותם בלבד‪ .‬הראובני שוכנע‪ ,‬הסופר‬
‫הגיע הראובני לעיר בולוניה‪ .‬היתה זו‬ ‫מחק את החתימות באופן שאפשר היה‬
‫שעת כושר בלתי״רגילה‪ .‬האפיפיור‬ ‫להכיר בכך‪ .‬החותמת הושמה על‬
‫והקיסר נפגשו כאן והשלימו ביניהם‬ ‫המכתב והסופר הוסיף תחתיה את שמו‬
‫אחרי שנות מריבה‪ .‬היתה זו הזדמנות‬ ‫האמיתי‪ .‬בני העיר קיבלו מהרבנים‬
‫להראובני להיפגש עם השניים ולהציע‬ ‫היתר להפר את שבועתם להראובני‬
‫להם שיעזרו בכיבוש ארץ־ישראל‪ .‬אבל‬ ‫וסיפרו על דבר הזיוף למרקיז‪ ,‬שהודיע‬
‫לפני כן מילא שגריר מנטובה את מצוות‬ ‫מיד לשגרירו לגלות את הדבר‬
‫אדונו וגילה את אוזני השניים על זיופי‬ ‫לאפיפיור‪ .‬המרקיז כותב שהוא יודע כי‬
‫הראובני‪ .‬לא היה מי שישמע להראובני‪.‬‬ ‫בעבר נטה האפיפיור להאמין להראובני‬
‫שנתיים אחר־כך‪ ,‬משהופיעו מולכו‬ ‫ומשום כך הוא מודיעו על הזיוף כדי‬
‫והראובני לפני הקיסר קרל החמישי‪,‬‬ ‫למנוע שערוריה‪ .‬אין הוא רוצה לפנות‬
‫הוא החליט לשים קץ לפרשה‪ .‬הוא נטל‬ ‫אל האפיפיור במישרין ומכיוון שהוא‬
‫את השניים למנטובה‪ .‬שלמה מולכו‪,‬‬ ‫יודע‪ ,‬כי הראובני מתכוון להתראות עם‬
‫הוזה חלומות הגאולה המשיחיים‪ ,‬מת‬
‫על המוקד‪ .‬הראובני נשלח לסיים את‬
‫חייו בכלא ספרד‪ .‬תם עוד נסיון גאולה‪.‬‬

‫לעיון נוסף‪ :‬סיפור דוד הראובני —‬

‫א‪.‬ז‪.‬אשכולי; י‪ .‬בער ב״קרית ספר״ י״ז;‬

‫שליחותו השניה של דוד הראובני‬

‫באיטליה — שלמה סימונסון‪ ,‬״ציון״ כ״ו‪.‬‬