Page 4 - etmol_132
P. 4
ראש הגולה שבבבל״( ,את עמריה )״ושם כמו כ״ה אלף אדם שמוצא משפחתו מירושלים — אפרים בן עזריה
מישראל״( ואת גילן .ובהמשך :״ושם קם היום עשר שנים הירושלמי וכינויו בן פצלון .כחריא שאותה מזכיר עובדיה,
איש ושמו דוד אלרואי מעיר עמריה״ )היא ג׳זירת אבן הוא שם של עיר ושל איזור כפרי שהשתרע ליד אגם ואן
עומר ,במעלה החידקל ,כ־ 150קילומטר צפונית למוצל(.
דוד אלרואי בקי ומלומד בתורת ישראל בהלכה ובתלמוד בהם שכנו בני שבט ההכארי הכורדי.
וגם ״בכל חכמת בני ישמעאל ובספרי החיצונים ,בספרי דבר התנועה הגיע אל כל תפוצות ישראל .בקהילות
החרטומים והמכשפים״ .היה תלמידו של חסדאי ראש הרבו בצום ובתפילות לקראת בוא המשיח ,אולם דבר לא
הגולה ושל ״ראש הישיבה של גאון יעקב במדינת בגדאד״, התרחש והיהודים היו ללעג אצל המוסלמים והנוצרים
שאמרו כי היהודים סבורים שיעופו אל ארצם .צמידותה
ונראה שמדובר בגאון עלי ,אבי שמואל. של פרשה זו כפי שתיאר אותה עובדיה הגר ,לענייני
בנימין מביא את סיפוד התקוממותו של דוד אלרואי נגד עיראק ,הכוללים כאמור גם את תיאור הגזרות שבימי
מלך פרס בראש היהודים שבהרי כורדיסתאן )״הרי אלמוקתדי ,מצביעה על מועד קרוב לאותן גזרות ,כנראה
חפטון״( שאותם קיבץ סביבו במעשי רמייה וגרם להם בשנת .1094לתאריך זה נמצא חיזוק במה שכותבים שני
להאמין שהוא המשיח ,הוא נפגש עם מלך פרס והציג את סופרים ערבים כי ברביע של שנת — 487אפריל-מאי
עצמו בתורת מלך היהודים .מלך פרס ,הוא הסולטאן, — 1094חלם אחד היהודים שהם עומדים לעוף )לארץ־
ציווה לכלוא אותו בבית כלא לאסירי עולם ,ובעוד ישראל( והודיע זאת לכל היהודים .הם חילקו למוסלמים
הסולטאן דן עם מועצתו בדבד ההתקוממות היהודית, את רכושם ואוצרותיהם וחיכו לאותו מעוף .בסופו של דבר
הופיע לפניהם דוד ,שהצליח להתיר עצמו מבית הכלא היו ללעג בין האומות .נראה שממקור דומה לקח את
והפך רואה ואיננו נראה .הוא עבר את הנהר על סודרו, הסיפור גם בעל מגילת עובדיה .איננו יודעים מה אירע
ובקפיצת הדרך הגיע עד עומריה ,בעזרת השם המפורש. בסופו של דבר לשלמה בן רוגי שכן המקורות אינם
הסולטאן פנה אז אל הח׳ליפה שבבגדאד ,והם לחצו על אומרים דברים על קצו .התסיסה המשיחית סביבו נמשכה
ראש הגולה ועל ראש הישיבה שימנעו את מעשיו של דוד, אולי עד שנות הארבעים של המאה השתים עשרה ואחר כך
ולא ,ייהרגו כל היהודים אשר במלכותו ,השניים יחד עם
״זכאי הנשיא אשר בארץ אשור״)היא מוצל( וגם ״ר׳ יוסף סביב בנו מנחם.
ורהאן אלפלך החוזה״ ,דיברו על ליבו של דוד אבל ללא ממש בזמן ההוא קם ,על פי סיפור עובדיה ,מוקד משיחי
הועיל .״מלך תוגרמים״ זין אלדין שיחד את חותנו של דוד נוסף בבעקובה ,היא בי עוקבא ,צפונית לבגדאד .מנהיגה
בעשרת אלפים דינר ,וזה הרג את דוד בשנתו .היהודים של תנועה זו היה אדם ששמו בן שדאד .המנהיג ובני
פייסו את מלך פרס במאה ככר זהב .מסיפורו של בנימין סיעתו נתפסו ונשלחו לכלא בפקודת הסולטאן או
מטודלה ,המזכיר את זין אלדין ,נראה כי מעשהו של מנחם
בן שלמה יכול היה להתרחש בכל עת בין 1160בקירוב הח׳ליפה .איננו יודעים מה היה גורלם.
ובין ,1167משנעשה זין אלדין מפקד הצבא ובעל השלטון עובדיה הגר מספר גם על מרכז של תנועה משיחית
שמצא בבניאס ,׳דן׳ בלשונו ,שבארץ־ישראל .הפעם מדובר
למעשה בצפון עידאק ובחלקים גדולים של סוריה. בקראים .פגישתו של עובדיה עם מנהיג התנועה ״כהן מבני
ישראל מבעלי המקרא ושמו שלמה״ ,היתה בחודש אלול,
סיפור של המומר סמואל ״תשע עשרה שנה מיום אשר באתי בברית אלהי ישראל״,
עובדיה התגייר בשנת ,1102משמע הזמן הוא אוגוסט או
במקור מקביל ,בערבית ,בחיבורו של המומר סמואל אבן ספטמבר .1121שלמה הכהן ציפה לגאולה ואומר כי
עבאס ,מדובר על צעיר יהודי ושמו מנחם בן שלמה אלוהים ״יקבץ את עמו ישראל מכל הארצות אל ירושלים
)׳מנאחים בן סלימאן׳( ,הנודע גם בכינוי אבן אלרוחי ,אדם עיר הקודש״ תוך חודשיים וחצי ,שלמה זה לא אכל בשר
שצורתו נאה ,מלומד יותר משאר היהודים אנשי מקומו, ואף לא לחם אלא רק פירות ,ושתה חלב בלבד .עובדיה
היא עומריה שבסביבות מוצל )בנימין כאמור ,סיפר על שוחח עמו וטען שהגאולה אמורה לבוא על־ידי אדם מבית
קהילה של עשרים וחמישה אלף יהודים בעומריה(. דוד ,לא כוהן או לוי .תשובת שלמה איננה בכתב היד,
הממונה על המצודה בעומריה חיבב אותו ,אך כשנעדר
הממונה מן המקום זמם מנחם להשתלט על המצודה ודומה שעובדיה האמין לו בסופו של דבר.
ולהתבצר בה .על כך כתב ליהודים שביישובי אד׳רביג׳אן
וסביבתה ,שלדברי סמואל נוטים היו להאמין בו מפני עדות בנימין מטודלה
שיהודי האזורים הפרסיים הם עמי ארצות יותר מכל
היהודים .סמואל מתפאר שראה במו עיניו מקצת מכתביו בתקופה מאוחרת מעט יותר התרחש סיפורו של דוד
של מנחם שבהם רצה לרמות את היהודים ולמשכם אחריו. אלרואי .הוא נזכר ביומן המסע של בנימין מטודלה,
מנחם הורה להם שכל אחד יביא עמו חרב ,מוסתרת תחת בהקשר של ענייני היהודים בפרס ובמדי .השליט באותן
בגדיו .כך התאספו אליו יהודים רבים נושאי נשק ומושל ארצות הוא סינג׳אר ״שאה בן שאה ,המולך על מלכות פרס
המצודה לא חשד בכוונותיהם הרעות ,עד שנתגלתה לו על מ״ה מלכים שהם תחת ידו״ ,הוא הסולטאן .מגבולות
מזימתם .המושל הרג רק את מנחם ,ואילו שאר היהודים ממלכתו מזכיר בנימין את נהר סמרה )כנראה נהר סמור,
התפזרו לאחר שסבלו והתרוששו .עוד מציין סמואל הנשפך אל הים הכספי( ,את סמרקנד ,את נהר גוזן ,את ערי
שהיהודים האמינו במנחם שהוא המשיח ,וגם בבגדאד מדי ,את ״הרי חפטון״ )הרי כורדיסתאן?( ,את ״מדינות
הפיצו שני רמאים מכתבים האומרים שהוא הגואל וכי טובות״ )כנראה ,טיבת( ,את רדבאר )שבה שוכנים ״כמו
ידאג שיעופו כולם בלילה לירושלים .יהודי בגדאד מסרו עשרים אלף מישראל ...אבל בגלות גדול״( ,את ״מדינת
לאותם רמאים את כספם ואת תכשיטיהם ,לבשו בגדים מולחאת״ )מולחאת היא כנראה אלמות ,המבצר שבו
ירוקים והתאספו על הגגות כדאי לעוף .על כן נקראה שלטו משנת ,1090מימי חסן אלצבאח ,הוא ״הזקן מן
ההר״ — האיסמעלים החשישיים ,כדברי בנימין :״מדינה
השנה ההיא ״עאם אלטיראן״ ,שנת המעוף. שאין מאמינים בדת הישמעאלים ...עונים לזקן שבארץ
נקל לראות שיש בגירסה של סמואל פרטים דומים למה אלחשישין ...וביניהם ד׳ קהילות מישראל ויוצאים עמהם
למלחמה ואין עליהם עול מלך פרס ...והם תחת ראשות
