Page 344 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 344
פרק ז
המובהקת ,של המבקשים לעצב מפלגה דמוקרטית ,משתפת ומבוזרת ,שתפקיד כוח
בידי חבריה ותעביר אותו באמצעותם לציבור; והמגמה החלוצית של המבקשים
"לחזור" אל ניהול חברתי ופוליטי לא-מנגנוני באמצעות עילית חלוצית או לעצב
מנגנון ממשלתי-מפלגתי חלוצי.
הדובר הבולט בין בעלי 'המגמה הפוליטית' היה יחיאל הלפרן ,מעורכי 'דבר'
והאישיות המובילה בחוג 'המעורר' .עם זאת הקבוצה כללה גם הרבה דוברים
עממיים ,מן 'השטח'' .המגמה החלוצית' התבטאה במובהק בכתיבה של חיים בן-
אשר ,אידאולוג בולט בין אנשי מפא"י בקיבוץ-המאוחד ואחר כך באיחוד הקבוצות
והקיבוצים ,ובכתיבתו של הפילוסוף ואיש 'גורדוניה' נתן רוטנשטרייך .גם דוד בן-
גוריון ובמידה פחותה פנחס לבון השתתפו בשיח הזה ,ואולי אפשר לסווגם באותה
'מגמה חלוצית' – אם כי קשה לשייך מנהיגים בכירים במפלגה ,בעלי השפעה
מעשית ,לקבוצה של מבקרים שעמדתם אופוזיציונית למדי.
אפשר למיין את המשתתפים בדיוני מפא"י על המיסוד הפוליטי בראשית
העצמאות בדרכים אחרות ,למשל על פי מניעיהם .קצתם היו מעוניינים להטיל פיקוח
תנועתי-ציבורי על העסקנים והמנהיגים ששלטו במפלגה ,בממשלה ,בהסתדרות
ובזרועות ביצוע אחרות ,וקצתם חתרו בעיקר לחדש את הדינמיות של תנועתם.
אחדים התריעו מפני סחף ימינה ,מפני 'התברגנות' ,ואחרים נשאו עיניים אל אופק
סוציאליסטי מבטיח ,אל ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה לפניהם – סוציאליסטים-
דמוקרטים שמקימים מדינה חדשה מן היסוד .אפשר גם להבחין בקרב המתדיינים בין
בעלי הלוך רוח אוטופי חזק ובין בעלי נטייה מעשית חזקה .הדיון של אנשי מפא"י
על המיסוד הפוליטי הראוי נע בין מעשיוּת ארצית ,נטייה שהוליכה להתמקדות
בזוטות של החיים הפוליטיים ,ובין הצעות עתירות דמיון ,אך קשות ליישום ,הצעות
שהולדתן בתקוות מרקיעות מכאן ,ובניסיון להתנער ממציאות מאכזבת מכאן.
בפרק הבא נשוב ונדון בהרחבה בחלוקה למגמות שונות בשיח שהתנהל במפא"י
על המיסוד הפוליטי הראוי .כאן נסתפק בהערה כי החלוקה הבסיסית למגמות
'פוליטית' ו'חלוצית' בדיון של חברי מפא"י על היערכות מפלגתם בראשית העצמאות
אינה חלוקה חדה .היא משקפת בעיקר הבדלי דגשים; שהרי כל המתדיינים קיוו
שהצעותיהם יסייעו להתמודד עם משבר החלוציות ,וכולם הבינו שהזירה הפוליטית
היא זירה חיונית להתמודדות עם המשבר – ועם בעיות חברתיות נוספות ,כמובן .אבל
ככל שתשומת הלב הופנתה לתביעה לחדש את ההתנדבות החלוצית ,היא מוקדה
יותר בשאלות של רצון – הנוגעות לנחישות ההנהגה ,למופת שהיא מציגה,
להתנדבות החברים במפלגה ולרוח ההתנדבות בציבור כולו – ופחות בשאלות של
מבנה ותפקוד פוליטי.
התמקדות כזאת בשאלות של רצון אישי וציבורי הייתה נוחה למנהלי המפלגה,
והיא גם טשטשה את הסתירה המהותית בין החתירה למפלגה נשלטת
][336
