Page 23 - ETMOL_106

‫יפו בראשית שנות העשרים‬ ‫מאורעות תל״חי בי״א באדר תר״פ‪ ,1920-‬העיבו על‬
‫שמחת חג הפורים שבא אחריו והמתח לא פג גם עם בוא חג‬
‫סבתא לביתו ונעל את השער‪ .‬אמו ואשתו קיבלו את סבתא‬ ‫הפסח‪ .‬ביום הראשון של חול״המועד פסח‪ ,‬כאשר פרצו‬
‫יפה‪ ,‬ניסו להרגיע אותה ובכו יחד אתה‪.‬‬ ‫מאורעות הדמים בירושלים‪ ,‬הועברו הנשים והילדים‬
‫לקרובים בתל״אביב‪ ,‬ושם שהינו כשבועיים‪ .‬אבל מאומה‬
‫קרובינו בתל״אביב דאגו לנו‪ ,‬ואחד מהם‪ ,‬גורלסקי‪ ,‬פנה‬
‫לראש העיר דיזינגוף ושניהם פנו לשלטונות האנגליים‬ ‫לא קרה אז ביפו‪.‬‬
‫וביקשו משמר צבאי כדי להציל את חברי הקבוצה בעג׳מי‪.‬‬ ‫הרוחות נרגעו קמעה‪ .‬לארץ הגיע הנציב״העליון היהודי‪,‬‬
‫רק בשעות הערב הועמדה לרשותם מכונית עם חיילים‬ ‫הרברט סמואל‪ ,‬שראינו בו סמל ותקוה להגשמת הבית־‬
‫אנגלים שאליהם הצטרפו חברי ״הגנה״ מתל״אביב‪ .‬כאשר‬ ‫הלאומי‪ .‬הוא ירד בנמל יפו ונסע במכונית מפוארת‪ ,‬מלווה‬
‫הגיעו לביתנו‪ ,‬יצא אליהם שכננו הערבי ומסר שסבתא‬ ‫בשוטרים וחיילים רבים‪ .‬עמדנו בצדי הסמטאות המוליכות‬
‫נמצאת בביתו ושאבא מסתתר בפרדם‪ .‬דודי שבא עם חברי‬ ‫מן הנמל‪ ,‬יחד עם רבים מיהודי תל״אביב ויפו‪ ,‬כדי לקבל‬
‫ה״הגנה״‪ ,‬קרא בקול בשמו של אבא‪ ,‬אך אבא לא הופיע‪ ,‬כי‬ ‫את פניו‪ .‬גם אני הייתי בין הצופים ובעיני הילדותיות הוא‬
‫גם הפורעים קראו ״חווג׳ה יחזקאל״‪ ,‬עד שדודי קרא‪:‬‬
‫נראה מעין מלך יהודי‪.‬‬
‫״יחזקאל‪ ,‬זה אני‪ ,‬אחיך יהודה״‪ ,‬רק אז יצא אבא ממחבואו‪.‬‬ ‫אותה שנה ‪ -‬תרפ״א*‪ - 1921‬נערכה בחסות הנציב״‬
‫כל בתינו נשדדו‪ ,‬המשק נהרס‪ ,‬אבל הפרות ניצלו‪ ,‬כומר‬ ‫העליון תערוכה חקלאית ביפו‪ ,‬שטח התערוכה היה לא‬
‫שגר לא רחוק מאתנו‪ ,‬שהגיע למקום למשמע צעקות‬ ‫רחוק מהקבוצה‪ ,‬בדרך ל״בתי ורשה״‪ .‬גם אנחנו הצגנו‬
‫בתערוכה מפרי משקנו‪ :‬ביצים מובחרות‪ ,‬ירקות למיניהם‪,‬‬
‫הפורעים‪ ,‬לקח את הפרות והובילן לביתו‪.‬‬ ‫שתילי ברוש וארז וסוגים שונים של שתילי אקליפטוס‪.‬‬
‫רק כעבור שבועיים‪ ,‬כשוך המאורעות‪ ,‬יצאו חברי‬ ‫בפרס ראשון זכתה דלעת עצומה שלנו‪ ,‬שגדלה מעצמה על‬
‫הקבוצה ועמם חברי ״הגנה״‪ ,‬למקום‪ .‬הכל היה הרוס‪ .‬את‬
‫הפרות קיבלו מידי הכומר‪ .‬הם נפרדו בצער מהשכנים‬ ‫ערימת הזבל בחצרנו וגם אותה הבאנו לתצוגה‪...‬‬
‫שעזרו לנו‪ ,‬והביאו את הפרות לתל״אביב‪ .‬בכל אופן‪ ,‬לנו‬ ‫יום אחד בא הרצפלד והודיע לנו בשמחה כי קרן־קיימת‬
‫היה מזל‪ .‬איש מקבוצתנו לא נפגע‪ .‬אבל באותם מאורעות‬ ‫עומדת לרכוש אדמה בחולות שמדרום ליפו להתיישבות‬
‫נרצחו ברנר וחבריו שגם הם חיו בבית בלב פרדסים בכפר‬ ‫קבע של הקבוצה והשמחה היתה רבה‪ .‬האביב הגיע‪ ,‬פסח‬
‫ערבי לא רחוק מיפו‪ ,‬ולא רחוק מאתנו‪ ,‬בבית״עולים שנמצא‬ ‫שוב קרב ובשעת ההכנות לליל״הסדר שמעתי את אמי‬
‫אומרת לחברותיה במטבח‪ :‬״הלוואי שלא נצטרך גם בפסח‬
‫ברחוב יפת של היום‪ ,‬נרצחו רבים מהעולים‪.‬‬ ‫זה לארוז חפצים ולהימלט לתל־אביב״‪ .‬את ליל הסדר חגגנו‬
‫שנים מחברי הקבוצה נשארו בתל״אביב לטפל ברפת‬ ‫בשמחה רבה כאשר הרצפלד מנצח על קריאת ההגדה ועל‬
‫הארעית שהקמנו בעיר‪ .‬האחרים יצאו לעבוד בכביש‬
‫חיפה‪-‬ג׳דה‪ .‬המוסדות המיישבים החליטו שהקבוצה לא‬ ‫השירה‪.‬‬
‫תקום מעבר ליפו‪ ,‬במקום שהגישה אליו אז היתה קשה‪,‬‬ ‫למחרת הסדר‪ ,‬ביום החג‪ ,‬יצאנו בעגלה וברגל‪ ,‬כדי‬
‫אלא בדרך־פתח״תקוה‪ .‬ובט״ו בשבט תרפ״ב‪ ,1922-‬עוד לא‬ ‫לראות את המקום שעליו עמד לקום יישובנו )הוא נמצא‬
‫עברה שנה מאז המאורעות‪ ,‬נרתמו העגלות ובהן אוהלים‪,‬‬ ‫בחולון של היום(‪ .‬ההכנות להעברתנו ולהכשרת הקרקע שם‬
‫כלי עבודה וציוד ראשוני‪ ,‬מאחוריהן נקשרו הפרות‪,‬‬
‫והחברים ‪ -‬הנשים והילדים נשארו בינתיים בעיר ‪ -‬תקעו‬ ‫אמורות היו להתחיל אחרי חג הפסח‪.‬‬
‫יתד במקומם החדש‪ ,‬ששמו נקרא שכונת״בורוכוב‪ .‬משהוקם‬ ‫ביום האחרון של פסח‪ ,‬לבושים בגדי חג‪ ,‬יצאנו לביקור‬
‫של חג אצל קרובינו בתל״אביב‪ .‬בהגיענו למלון ״לורנץ״‬
‫המשק ‪ -‬הצטרפו אליהם הנשים והילדים‪.‬‬ ‫בשכונה הגרמנית‪ ,‬שנמצא לייד פסי הרכבת וליד הגשר‬
‫אך לא היה מספיק אדמה למשק חקלאי‪ .‬הקבוצה התקיי­‬ ‫המוביל לנוה־צדק‪ ,‬פגשו בנו שני בחורים ללא חולצות‪ .‬הם‬
‫מה רק שנתיים ונתפזרה ‪ -‬חלק מהחברים הצטרף למושבים‬ ‫נראו מבוהלים וסיפרו לאבא שהם באים מראשון־לציון‬
‫וחלק בנו להם בתים במקום שהיה לשכונת פועלים‪ .‬במבני‬
‫הקבוצה התנחל משק״פועלות של חלוצות־עולות שאותן‬ ‫ובדרך שדדו אותם ערבים‪.‬‬
‫הדריכה שנים אחדות במסירות לאה מירון‪ ,‬אשתו של ברל‬ ‫לפנות ערב חזר אבא לביתנו ביפו ואנו נעתרנו לבקשת‬
‫הקרובים ונשארנו בתל־אביב‪ ,‬כי למחרת‪ ,‬יום אחד במאי‪,‬‬
‫כצנלסון‪.‬‬ ‫אמורה היתה להיערך הפגנת פועלים ‪ -‬דומני‪ ,‬ההפגנה‬
‫הראשונה בארץ לכבוד אחד במאי ‪ -‬ואנחנו רצינו לחזות‬
‫‪23‬‬ ‫בה‪ .‬למחרת בבוקר הביא אבא את החלב ל״תנובה״ ולאחר‬
‫שראה את ההכנות להפגנה‪ ,‬חזר לחליבת צהריים‪ ,‬גם סבתא‬

‫חזרה אתו‪.‬‬

‫עוד אבא עושה הכנות לחליבה ‪ -‬ואת מה שקרה באותו‬
‫יום אני יודעת ממה ששמעתי אז ופעמים אחדות אחר״כך‬
‫מפי אבא ‪ -‬נכנם השכן הערבי לבית ובבהלה והתרגשות‬
‫קרא לאבא‪ :‬״קפוץ דרך החלון לפרדס והחבא שם!״ אבא‬
‫תמה‪ :‬״מה קרה‪ ,‬למה?״ והשכן ענה‪ :‬״הורגים יהודים‬
‫ביפו״‪ .‬עוד הם מדברים וסמוך לבית נשמעו צעקות של‬
‫הפורעים‪ .‬אבא ביקש מהשכן‪ :‬״אמא שלי למעלה‪ ,‬הצל‬
‫אותה!״ השכן קרא לאשתו והיא השליכה אליו את הרעלה‬
‫שלה‪ .‬אבא נכנס לפרדס והסתתר בין העצים‪ .‬השכן עלה‬
‫לחדרנו בקומה השניה‪ ,‬פרש על פניה של סבתא את‬
‫הרעלה‪ ,‬ושילב את זרועו בזרועה‪ .‬בעוד הם יורדים‬
‫במדרגות‪ ,‬נכנסו לבית כמה מהפורעים ופגשו בהם‪ .‬השכן‬
‫אמר‪ :‬״זו אשתי״ והם נתנו להם לעבור‪ .‬השכן לקח את‬