Page 20 - etmol_04

‫שמו‪ .‬לא היה לו מאומה להשאיר ליל דו‬

‫ונתן לאשתו חתיכת סבון‪ ,‬בה היה מת­‬ ‫בתו של לקרט‬ ‫לקרט כבר הוכיח את אומץ־ליבו‪ .‬פעם‬
‫רחץ בתאו וביקש ממנה שבסבון זה תר‪-‬‬ ‫מתה בקנדה בגיל ‪22‬‬ ‫התנפלו חברי ה״בונד״ על תחנת משט­‬
‫רה ושיחררו בכוח שלושה מחבריהם‪ ,‬ש­‬
‫חוץ את ילדם‪.‬‬ ‫בממשלת הצאר היתח מבוכה! גם סנ­‬ ‫נתפסו בשעה שחילקו כרוזים‪ .‬תוך כדי‬
‫ארבעה ימים לפני שהוצא להורג —‬ ‫דלרים מתחילים לירות! שר הפגים‪,‬‬ ‫ההתנפלות‪ ,‬נפצע אחד הבחורים‪ .‬הוא‬
‫נולדד‪ ,‬ילדה‪ .‬קראו לה צביה‪ ,‬על שם‬ ‫פלווה‪ ,‬מי שעודד שנה אחר־כך את הפו­‬ ‫הובא לבית‪-‬החולים ושם נעצר על־ידי‬
‫גרום ביהודי קישינוב‪ ,‬הורה להעמיד את‬ ‫המשטרה‪ .‬הירש לקרט קיבל על עצמו‬
‫אביה צבי‪-‬הירש‪.‬‬ ‫לקרט‪,‬לפני בית‪-‬דין צבאי‪ ,‬כדי שהמש­‬ ‫לשחררו‪ .‬הוא נכנם לעבוד בבית־החו־‬
‫שלושר‪-.‬עשר ימים אחרי המשפט‪ ,‬ב­‬ ‫פט יתנהל ללא פומביות ולקרט יוצא‬ ‫לים‪ ,‬הגיע עד חדרו של העצור‪ ,‬הלבישו‬
‫אמצע הלילה‪ ,‬הוצא מתאו והוכנס לכרכ­‬ ‫להורג‪ .‬עשרה ימים בלבד אחרי ההת­‬ ‫כאשה ושניהם נמלטו‪ ,‬הם ברחו מהעיר‪,‬‬
‫רה סגורה שהוקפה בעשרות שוטרים רוכ­‬ ‫אולם נתפסו‪ .‬לקרט ישב תשעה חודשים‬
‫בים‪ .‬לאורך כל הדרך הועמדו משמרות‪.‬‬ ‫עד המשפט ואחר‪-‬כך נידון לשישה חוד­‬
‫הוא הובל למיגרש המסדרים של הצבא‬ ‫שי מאסר‪ .‬מששוחרר‪ ,‬נשלח לגלות לעיר‬
‫מחוץ לעיר‪ 2000 .‬חיילים הוצבו מסביב‪.‬‬ ‫רחוקה והיה תחת השגחת המשטרה‪ .‬אולם‬
‫באפריל של שנת ‪ 1902‬התחמק מאותו‬
‫באחת בלילה הועמד עמוד התליה‪.‬‬ ‫מקום וחזר לווילנה‪ .‬הוא השתתף בהפג­‬
‫כרכרת האסירים הגיעה‪ .‬לקרט ירד‬ ‫נה של האחד במאי ומשנודע לו אחר־כך‬
‫ממנה‪ ,‬מולו ניצב עמוד התליה‪ .‬עצר ו­‬ ‫על המלקות שהולקו חבריו שנתפסו‪ ,‬הח­‬
‫ליט לנקום את נקמתם ולהרוג את ה­‬
‫הביט בו לרגע והמשיך אל העמוד‪.‬‬
‫אל הנידון למוות הובא רב‪-‬מטעם‪ .‬הלה‬ ‫מושל‪.‬‬
‫ביקש להטיף ללקרט ואמר לו! ״עשית‬
‫פשע גדול‪ ,‬התנקשת בשליח הצאר האלו­‬
‫הי‪ .‬עברת על מצוות האל ׳לא תרצח׳״‪.‬‬
‫לקרט אמר לו! ״ כ אן עומדים לעבור‬

‫נקשות הובא לקרט לפני השופטים הצב­ על ׳לא תרצח׳!״‬ ‫תחי החירות‬
‫איים‪.‬‬

‫ידים קשורות‬ ‫גם השופטים חקרו! מי היו השותפים‬
‫קבוצת הנוקמים עקבה אחרי פון ואל והירש לקרט בשלו ! אני לבדי‪ .‬הוא סיפר‬
‫כי גנב מחותנו תשעה רובל ובהם קנה‬
‫התליין שהובא במיוחד מפטרבורג ה­‬ ‫את האקדח‪ .‬הוא הודה‪ ,‬כי ביקש להרוג‬ ‫והחליטה לפגוע בו כשייכנס למועדון ה­‬
‫בירה היה לבוש חולצה אדומה‪ .‬הוא קשר‬ ‫את פון ואל על אכזריותו‪ ,‬אבל לא הודה‬ ‫קצינים של העיר‪ .‬הירש לקרט עמד מולו‬
‫את ידיו של לקרט בכוח רב וניכר כאב‬ ‫כי הוא אשם‪ .‬פסק‪-‬הדין היה! מוות ב­‬ ‫ברחוב‪ ,‬שלף את האקדח‪ ,‬אולם חולשה‬
‫בפניו של לקרט‪ .‬הוא הלך אחריו בצעד‬ ‫של רגע תקפה אותו — ולא ירה‪ .‬פון ואל‬
‫בוטח‪ .‬משהגיע לעמוד התליה הניח ה­‬ ‫תליה‪.‬‬ ‫נעלם‪ .‬משחזר לקרט לחבריו והודיע על‬
‫תליין את השק על ראשו והוא עלה על‬ ‫כשלונו‪ ,‬רצו לקחת ממנו את האקדח‪ ,‬הוא‬
‫למה להיות טיפש‬ ‫בכה כילד ואמר ‪ :‬״היד לא נשמעה‪ ,‬אולם‬
‫הכסא‪ .‬התליין הפיל את הכסא‪.‬‬
‫בשתים‪-‬עשרה אחרי חצות — ‪ 10‬ב­‬ ‫הדבר לא יחזור — אפטר ממנו״‪.‬‬

‫אשתו מלכה היתה בחודשי הריונה ה­ לקרט סירב להגיש בקשת חנינה‪ .‬אל יוני ‪ — 1902‬הוכרז הירש לקרט כמת‪.‬‬

‫אחרונים‪ .‬היא ידעה על כוונותיו והתח­ תאו הובאו אמו ואשתו ההרה‪ ,‬אבל הוא קברוהו עוד באותו לילה ויישרו את ה­‬

‫ננה לפניו ‪ :‬״למה דווקא אתה מוכרח לע­ סירב לשמוע להן‪ .‬השלטונות היו מעוג‪ -‬מקום‪ ,‬כדי שלא ימצאו את מקום הקבר‪.‬‬

‫שות זאת?״‪ ,‬אולם הירש לא זז מדעתו‪ .‬יינים שהבקשה תוגש‪ ,‬כדי שייראה ש­ מותו של הירש לקרט לא היה לשווא‪,‬‬
‫יום אחד עקבו הירש וחבר אחרי המו­ הכל נוהל ״כשורה״‪ ,‬אולם קשה היה ל­ מאז לא הילקו עוד פועלים‪ ,‬אם‪-‬כי פון‬

‫של כשהלך לקרקס‪ .‬עם תום ההצגה יצא שכנע את לקרט‪ .‬אמ‪ 1‬ואשתו חזרו לתא ואל‪ ,‬שהבריא מפצעיו‪ ,‬עלה במעלות ה­‬

‫המושל לכרכרתו‪ .‬לקרט רץ לעומתו ו­ והוא אמר להן! ״בין כך וכך יתלו אותי‪ ,‬גדולה של שלטון הצאר‪.‬‬

‫ירה בו פעמיים ב״בראונינג״ שבידו‪ .‬כדור למה אהיה טיפש ?״‪ .‬כדי להרגיל את עצ­ מותו של הירש לקרט עורר גלים של‬
‫אחד פגע בידו של פון ואל וכדור שני מו לרעיון המוות צייר על תקרת התא צער וגאווה בקרב המוני היהודים ובתנו­‬
‫— ברגלו‪ .‬שומרי המושל התנפלו על עמוד תליה‪ ,‬אליו היו נקזואות עיניו ב­ עות הפועלים היהודיות‪ .‬שירי‪-‬עם הושרו‬
‫הירש והפילוהו על האדמה‪ ,‬הוא הספיק שעה ששכב על מיטתו‪.‬‬
‫על גבורתו ומשוררים וסופרים כתבו על‬
‫לירות כדור שלישי וצעק! ״תחי החי­ האם והאשה ועורך‪-‬דין חדש לחצו על נער‪-‬הסנדלרים היהודי שנקם נקמת חב­‬
‫רות !״‬
‫הירש לקרט שיגיש את הבקשה‪ ,‬ולבסוף ריו‪ .‬דמותו ליוותה את תנועות הפועלים‬

‫הביאוהו למשטרה והתחילו לחקרו מי אמר! ״עשו כרצונכם״‪ .‬עורך־הדין כתב היהודיות שנים רבות‪.‬‬
‫שלח אותו והירש הודיע כי הוא ירה ב­ את הבקשה בשמו של הירש לקרט‪ .‬פלווה‪ ,‬ריב גדול היה לציונות עם ה״בונד״‪,‬‬
‫מושל על דעת עצמו‪ .‬ההתנקשות עוררה שר הפנים‪ ,‬התעניין‪ ,‬אם מסר לקרט את שטען כי בעיית היהודים תיפתר בארצות‬
‫הד רב ברוסיה כולה‪ .‬רושם רב עשתה שמות שותפיו ומשנאמר לו‪ ,‬כי הוא איננו בהם הם יושבים בקום משטר של שוויון‬
‫העובדה שההתנקשות בוצעה על־ידי פו­ רוצה למסרם‪ ,‬דחה את בקשת החנינה ו­ ואחווה‪ .‬הריב תם בצורה טראגית‪ ,‬יהודי‬
‫על פשוט‪ .‬עד אז בוצעו מרבית ההתנק­ ציווה! לתלות‪.‬‬
‫אירופה שילמו בחייהם על אמונתם ב­‬

‫מלכה אשתו באה לבקר אצל הירש ארצות בהן ישבו‪ .‬אולם מעשהו של הירש‬ ‫שויות באנשי השלטון על־ידי חברי מפ­‬

‫לגת הס‪.‬ר‪ ,.‬רובם סטודנטים ומשכילים‪ .‬והוא אמר לה! ״מלכה‪ ,‬עכשיו הם לא לקרט‪ ,‬נער‪-‬הסנדלרים הגאה‪ ,‬ושל חבריו‬

‫שמוכנים היו למסור נפשם למען הרעיון‬ ‫יכו אותי יותר‪ .‬לילה לילה היו מכים‬ ‫הקצינים חקרו את הירש‪ ,‬עינוהו ו‪-‬‬
‫בו האמינו ולמען כבוד העם היהודי —‬ ‫אותי‪ ,‬שואלים מי השותפים‪ ,‬עכשיו כבר‬ ‫היכוהו וביקשו לדעת מי היו שותפיו‪ ,‬הם‬
‫שייכים גם לנו‪ ,‬כאן בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬וכאן‬ ‫הבטיחו לו את חייו אם יגלה את שמותי­‬
‫אנו צוררים מעשי גבורה שלהם לזכרון‪-‬‬ ‫לא מכים״‪.‬‬ ‫הם׳ אבל הוא באחת! יריתי במושל על‬
‫בפגישותיהם שוחח איתה על הילד ש‪-‬‬
‫עולם‪ ,‬לסמל ולגאווה‪.‬‬ ‫יוולד להם‪ .‬הוא ביקש שתקרא אותו על‬ ‫דעת עצמי‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫‪•1‬‬