Page 15 - etmol_04
P. 15
השלטונות הנוצריים בווירונה פירסמו אסוי תקנות
מדי פעם כרוזים בדפוס שבאו לחזק את להזכיר
החלטתה של הקהילה ואף החמירו בהו נגד
צאתה של זו לפועל .נאמר בהם שאין ל בתים
הרשות כניסתם של עניים יהודים זרים זרים
לגיטו של וירונה ועונשים קשים צפויים למן המאה השש-עשרה מתקינות קהי
ליהודים המביאים עניים זרים לבתיהם. לות איטליה תקנות הבאות להגביל הת קשיחות הלב של הקהילות ביחסן ל
בעת ובעונה אחת ,נצטוו שוערי העיר יישבותם של יהודים זרים בגבולן .גרם יהודים זרים ובעיקר לעניים אומללים
לעצור יהודים כאלה בהגיעם לשערים. לדבר בעיקר ריבוי פליטי הגירושים שהיו חסרים קורת גג לראשם ,מצאה
עליהם לקרוא לשמש הקהילה ,שיאמר ממדינת האפיפיור ,מדוכסאות מילנו ו ביטויה בתקנות שנתקנו על־ידי קהילות
אם אמנם נמנה הזר עם הוואגאבונדים. עוד .טיפוסית היא תקנתה של קהילת אחדות ומטעם אירגונים על־קהילתיים.
אם אמנם נמנה הוא על אלה ,יש לשלח נימת התקנות מחריפה והולכת מתחילת
אותו לנפשו ולאיים עליו ,כי אם ישוב קאזאלי מונפירטו! המאה הי״ז ואילך .טיפוסית התקנה ש
״אנחנו החתומים מטה גוזרים בגזירת נתקנה בשנת 1623מטעם ועד מדינת
לשערי העיר יושם במאסר וייענש. התורה ובגזירת חרם ,נידוי ושמתא ,ש ליטא ואושרה פעמים הרבה לאחר שנה
על אדישותן של חלק מהקד׳ילות ל לא יוכל שום אחד מהדרים במדינה זו
גורל ה״צוענים״ היהודים למדים אנו מ לסייע בשום אופן לשום אדם ,קטן ו זו .נאמר בה בין השאר!
מקרה שאירע בשנת 1761במנטובה .ב גדול ,איש ואשה ,לבוא לדור פה בעיר ״אודות קבצנים העולים משוט בארץ
פרוטוקול של ישיבת ועד הקהילה נא הזאת ...ולא ישכיר לו לשום אדם בית ומהתהלך בה לאורכה ולרוחבה ,מארץ
מר ,שנודע לקהילה ,כי אשה יהודיה מ- או חדר ולא יסמיכו על שולחנו ולא יטפל רחוקה הם באים ומתפשטים בארץ ליטא
״אלה ארחי פרחי״ ילדה בן והנוצרים ורוסיה ודרכיהם דרך לא סלולה ...ומכ
נטלוהו ממנה בכוח והטבילוהו לנצרות. עמו״. בידים על המדינה לאכול מטובה ועוד
הוחלט לא לנקוף אצבע בעניין זה ,אף- השלטונות הנוצרים שיתפו פעולה עם זה מדבר וזה בא והנם למעזא ,וביותר
על-פי שבמקרים דומים שאירעו ליהודים הקהילות היהודיות בעניין זה .שומרי ה אנשים בלתי הגונים ,מתלבשים בטלית
מקומיים עשתה הקהילה מאמצים רבים שערים של העיר מנטובה קיבלו הוראה שאינה שלהם ובקרב 1ישים אורבו מלא
על מנת להשיב את הנטבלים ליהדות. להודיע לממוני הקהילה על בואם של מרמה ...רבים שנתפשו בבתי זונות ובבתי
עניים זרים ,שיגורשו מן העיר לפי שיקול משתאות ויתר חילולים רבים שאין הדעת
גטמעו דעתם של ממוני הקהילה .גם הקהילות סובל ואין להעלות על הספר .על זאת
שיתפו פעולה ביניהן בבעיה .כך ,למשל, עלה ונגמר בחרם ושמתא ובקנס גדול
בוואגאבונדים הודיעה קהילת וירונה בשנת 1742ל שלא ליתן כלום לשום קבצן בעולם ,זו
קהילות אחרות על הנוהג הקיים בעיר לת הפור לשלחו משם ולהלן ואין להח
הנוצרים זו והוא שאין לתת לעניים המשוטטים זיקו בבית יותר מעת לעת ...ואם אין לאל
במדינה להיכנס העירה ,חוץ מערבי שב ידיהם לשלחו על-ידי כפיות יד ישראל,
אולם לא היה זה מנהג רווח בכל קהי תות וחגים .קהילת ויר1נה נהגה לתת ל יגרשו אותו על-ידי גוי ואין חטא ואשמה
לות היהודים .יש מן הקהילות שתיקנו עניים מסוג זה צדקה פעם אחת בשנד;,
תקנות לעזור לעניים הזרים למרות מצבן לאדם נשוי בשיעור של שתי לירות )של בדבר״.
הקשה .כך קובעות תקנות מדינת מעה- וירונר (.ולרווק — לירה וחצי ,כלומר תקנה זו מביאה את עיקרי הטענות
רין ,כי ״כל קהילה וקהילה מחוייבת לע סכום כסף זעום ,שלא הספיק באותם ה שהיו בפי בני היישוב נגד הצוענים ו
שות תיקון הגון לצורך הצדקה לעניי דומות הן בכל לדברי הנוצרים בעניין
עירם ולעניי נכרים ארחי ופרחי״ .וקהי ימים אלא לשלוש או לארבע ארוחות. הוואגאבונדים הנודדים שבתוכם .התקנה
לת פאדוואה קובעת ״לתת כוח לשלוש נותנת ביטוי לשנאה ששנאו את הזרים
הפרנסים למצוא בעל מחנה )מסעדה ו נודד ולחשד שחשדו בוואגאבונדים ,שרובם כ
מלון( יודי )יהודי( שיכניס עניים הבאים וסוחר כולם אינם אלא נוכלים ופושעים ואין
הנה ויאכילם ויתן להם ללון״ .וכך הו יהודי להם תקנה אלא גירוש מן הארץ .הציבור
סיפו קהילות אחרות לנהוג על פי המסו מהמאה היהודי שנמנע ככל האפשר מלהביא יד
רת הקדומה של הכנסת אורחים .בהרבה ה 8-ו נוכרים בענייניו הפנימיים ,אינו מהסס
קהילות היה קיים ״הקדש״ או ״מחנה״, במקרה זה להיעזר על-ידי השלטונות.
היינו מוסד שבו מצאו עניי המקום וזרים באיטליה היתה מכתי הצוענים נפוצה
סעד בתחומים שונים ,כולל טיפול רפו מאוד ולא פסקה עד ימינו .רבים מענייר,
אי בעת מחלה ,אוכל ולינה וכיוצא ב של רומא באו מבין העולים-לרגל שהגיעו
אלה .כן הוסיפו לתת צדקה גם לעניים למרכז הנצרות הקאתולית בחוסר-כל .היו
זרים ,אלו המכונים ״ארחי ופרחי״ .פתקה זמנים שברומא התרכזו עניים כאלה ל
שנתנו לעני מטעם הקהילה כוחה היה יפה אלפים ולרבבות .כל אלו הגבירו את ה
לארוחה אחת או יותר ב״מחנה״ או ב כנופיות שפשטו לכל עבר וסיכנו את
הבטחון בדרכים .נזיר דומיניקאני שפיר-
בתיהם של בני הקהילה. סם בשנו 1627 ,ספר על הוואגאבונדים
המלחמות לא תמו ,הצרות לא תמו ,ה באיטליה מונה שלושים-וארבע סוגי נוו
עניים לא תמו ולא תמו גם הנוודים ה דים וביניהם גם אנשים שהעמידו פנים
יהודים ,שהמשיכו לנדוד מעיר לעיר ו כאילי היו יהודים עשירים ובאו בחיק
לבקש צדקה .אולם במשך הזמן ,יש ל הכנסיה הקאתולית על שום נם שאירע
שער ,נבלעו הוואגאבונדים היהודים ב להם .הללו נהגו לנדוד מעיר לעיר ולהת
תוך חבורות הוואגאבונדים הנוצרים ו נצר כל פעם שהגיעו למקום חדש ובדרך
נעלמו .כך ניצחה אחוות הנודדים את זו קיבלו מתנות ונדבות מן ה״סנדקים״
אחוות העם. שהטבילום לנצרות.
15