Page 230 - הציונות בתוניסיה
P. 230

‫‪  228‬פרק רביעי‬

‫	 בעדות זו נדיה מדגישה שלושה יסודות‪ :‬עצמת השבר האישי בתקופת הכיבוש‬
‫הגרמני בתוניסיה‪ ,‬תחושת הבדידות האישית והקהילתית ותפקידה של העברית‬

                                   ‫בעצם היותה גשר בין המתבוללים לבין הציונים‪.‬‬
‫חברי ההנהגה של תנועת הנוער צעירי ציון תיארו את התפתחות תנועתם ובין‬
‫היתר הסבירו כי "היהדות התוניסאית לא סבלה במיוחד מהכיבוש הגרמני [‪]...‬‬
‫ששת החודשים שעברו במחנות עבודת הכפייה היו אזהרה חמורה עבור הנוער‬
‫שלנו שהקים קבוצה שהייתה בעד התפתחות של ציונות מגשימה ושרשית‪,‬‬
‫חלוצית ואוונגרדיסטית"‪ 70.‬כלומר‪ ,‬הכותבים מבחינים במפורש בין מרבית‬
‫האוכלוסייה שסבלה היה קטן יחסית‪ ,‬לבין "הנוער שלנו" שעבר את הטראומה‬
‫של מחנות העבודה ושבשבילו היה הכיבוש "אזהרה חמורה"‪ .‬מכאן גם הדרישה‬
‫האולטימטיבית לציונות "מגשימה" ו"אוונגרדיסטית"‪ .‬שני היסודות האלה יהיו‬

                    ‫עמוד התווך בפעילות של צעירי ציון מיד לאחר תום המלחמה‪.‬‬
‫לאכזבה הקשה מצרפת נוספה גם האכזבה מאופן תפקודה של הנהגת הקהילה‬
‫היהודית בתקופת הגרמנים‪ .‬ההנהגה לא יכלה למלא את החלל הריק שהותירו‬
‫הצרפתים בהתעלמותם מהקהילה היהודית‪ .‬הטענה הקשה ביותר שהוטחה נגדה‬
‫הייתה שהיא העדיפה לשלוח לעבודות הכפייה את בני המעמדות הנמוכים ושהיא‬
‫נהגה איפה ואיפה‪" .‬במשרדים הבינותי"‪ ,‬נזכר אלבר ממי‪" ,‬כי אם נחלצו הבורגנים‬
‫למשימה‪ ,‬הרי התכוונו בראש ובראשונה להציל את נפשם ונפש בניהם‪ .‬בני‬
‫העשירים תפסו את כל שרותי העזר [‪ ]...‬משום ששילמו את ההוצאות הכבדות של‬
‫המחנות‪ ,‬נראה לבורגנים כי מן הצדק הוא לבכר את בניהם"‪ 71.‬אכזבתו של אלבר‬
‫ממי מהנהגת הקהילה הובילה אותו להחלטה לעזוב את עבודתו במשרדי הקהילה‬
‫ולהצטרף אל בני עמו במחנות‪ ,‬אך גם בהם היה עד לאותה אפליה בין פשוטי העם‬

                                                                      ‫לבני הבורגנים‪.‬‬
‫אכזבה זו באה לידי ביטוי בפרישתם המידית והצפויה של מואיז בורג'ל ופול‬
‫גז מהנהגת הקהילה לאחר צאת הגרמנים מתוניסיה‪ .‬הם התיישבו לכתוב את‬
‫זיכרונותיהם על אירועי הימים הנוראים ההם כאילו ביקשו להסביר‪ ,‬להתנצל‪.‬‬
‫אלו היו מנהיגי הקהילה הראשונים שכתבו זיכרונות כלשהם על חיי היהודים‬
‫בתוניסיה‪ .‬פול גז פרסם את ספרו כבר בשנת ‪ ,1943‬ואילו רובר בורג'ל‪ ,‬בנו‬
‫של מואיז‪ ,‬פרסם את ספרו של אביו כשנה לאחר צאת הגרמנים‪ .‬שני הספרים‬
‫הסתמכו על היומנים שכתבו בתקופה זו‪ .‬לספרים האלה לא היה כמעט הד‬
‫בקהילה היהודית של תוניסיה שכן היא עדיין ליקקה את פצעיה ונדרשה להתמודד‬
‫עם ההרס שהביאה עמה המלחמה‪ ,‬עם המצב הכלכלי הקשה שנוצר בעקבותיה‬
‫ועם הערכת הנזקים והבנת המצב החדש‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬לא הייתה עיתונות יהודית‬

‫‪ 	70‬למזכירות הקיבוץ המאוחד והנוער החלוצי של יושבת ציון‪ ,10.5.1946 ,‬אתק"ם‪ ,‬חטיבה ‪2‬‬
                                                                         ‫חו"ל‪ ,‬מכל ‪ 1‬תיק ‪.1‬‬

                                                                  ‫‪ 	71‬ממי‪ ,‬נציב המלח‪ ,‬עמ' ‪.194‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235