Page 320 - הציונות בתוניסיה
P. 320
302פרק חמישי
בסוגיה זו לעומקה .עם זה ,היסטוריון תוניסאי אחד ניסה להתחקות על מניעי
ההתנדבות של תוניסאים מדרום תוניסיה והוא ערך עמם ראיונות לצורך כך.
מסקנתו הייתה חד-משמעית — היו שלושה מניעים למעשיהם והם מובאים כאן
לפי סדר חשיבותם :ג'יהאד (קרי :מניעים דתיים) ,הרצון לסייע לאומה הערבית
והרצון לתרום למאבק האנטי קולוניאלי .מנקודת ראותו של ההיסטוריון התוניסאי,
היה הגיון רב בהצגת המניעים בסדר הזה .כיוון שהמתנדבים נענו לקריאותיהם
של מנהיגי השטח ושל המנהיגים הלאומיים שהיו בגלות ,אך טבעי היה לראות
בג'יהאד מניע עיקרי .לעומת זאת ,עיון במעשיהם והצהרותיהם של המנהיגים
הלאומיים יכול להצביע על כיוון מחשבה אחר .בורגיבה ,ששהה בקהיר ,לא מיהר
לבקר את המתנדבים בני עמו .מנהיגים אחרים הקדימו אותו ,עודדו את המתנדבים
והעניקו להם ספר קוראן 137 ,ואילו הוא המתין כחודש ימים לפני שביקר
אותם ,ובביקורו הודה שהוא שמח לראות את המתנדבים אך הוא סבור שמספר
המתנדבים גדול מדי ,שכן זקוקים להם בתוניסיה .משמעות הדברים ברורה.
בורגיבה היה מנהיג פרגמטי שביקש לקדם את עצמאות מדינתו .אמנם הוא נזקק
לשם כך לסיוע ממדינות ערב ,אך במישור ההצהרתי בלבד .פרשת המתנדבים
יכלה לשמש הוכחה לרצון התוניסאי לסייע ,אך די היה בחיל משלוח בסדר גודל
ששלחו אלג'יריה או מרוקו ,מדינות הגדולות מתוניסיה ובלי ספק חזקות ממנה.
שלא כמו מנהיגים אחרים ,בורגיבה לא סבר כי השתתפות המתנדבים התוניסאים
תכשיר את צבא תוניסיה לקראת מאבקיו .בורגיבה ,כחניך התרבות הצרפתית ,לא
דגל בדרך האלימות וממילא לא ביקש להכשיר את הצבא העתידי.
פרשת ההתנדבות למלחמה בפלסטין הן במישור האישי הן במישור הלאומי
היא סיפור של אכזבה ומפח נפש .מלבד האפקט התעמולתי של לחימה לצד
מדינות ערב ,הרי שהשתתפות הייתה חסרת ערך צבאי ולא היה בה שום הכרח.
שלא כמו היהודים התוניסאים שבאו לארץ ישראל במסגרות התנדבות מתוך כוונה
לחיות בארץ ישראל לאחר תום שירותם ,היה ברור למתנדבים המוסלמים כי
שהותם זמנית וכי הם יחזרו לתוניסיה .הסולידריות עם הפלסטינים ,כמו תוצאות
המלחמה בפועל ,הסתיימו בניגוד לכל תחזית בכישלון גדול ובניצחונם המפתיע
של הציונים ,ובתוכם הציונים התוניסאים.
עיון במערכת היחסים בין הציונים לבין הלאומנים התוניסאים בתקופה זו
מוכיח כי אף על פי שהציונות שינתה את פניה ואת אופייה ,הרי שיחסי הדו-
קיום המתוחים בין שתי קבוצות האלה נותרו בעינם .אמנם המוסלמים הצליחו
ליצור בציבור היהודי אווירה של חרדה ,מתח ופניקה ,אך לא יותר מזה .אווירה
זו למעשה שירתה את הציונות על ידי שהיא חיזקה את תחושת חוסר השייכות
לתוניסיה והיא שימשה עוד הוכחה להצדקת העניין הציוני .הסיבה לחוסר
ההתאמה בין התגברות המתח ביחסים מצד אחד לבין התפתחותה של הציונות
1 37סרייב ,עמ' .71
