Page 66 - הציונות בתוניסיה
P. 66

‫‪  64‬פרק ראשון‬

‫הכללי מוכיחה כי העמדה שנקטו הצרפתים בתוניסיה התאימה רק לנסיבות הזמן‬
      ‫והמקום המיוחדים לתוניסיה ואין היא מעידה על מדיניות צרפתית כוללת‪26.‬‬

‫להסכמתם של הצרפתים יש כמה הסברים‪ .‬הסבר אחד קשור ל"חוק מסימי"‬
‫שהתקבל בשנת ‪ 1910‬ובא לרצות את העילית היהודית הפרנקופילית‪ .‬ההסכמה‬
‫להקים אגודה ציונית יצרה ליהודים מסגרת לביטוי חברתי פוליטי בלי קשר‬
‫לאזרחות הצרפתית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬פתיחת אפיקים להתבטאות חברתית פוליטית של‬
‫היהודים יכולה הייתה לווסת את מאמציהם של אלה שלא קיבלו אזרחות צרפתית‬
‫או למצער לפצל אותם‪ .‬הסבר אחר קשור לחולשתה של הציונות באותה תקופה‬
‫בתוניסיה‪ ,‬בצרפת ובעולם כולו‪ .‬עוד הסבר אפשרי הוא שהצרפתים לא יכלו‬
‫להתעלם ממה שכבר נתנו למוסלמים‪ ,‬קרי אישור להקים אגודות לאומיות‪ ,‬כמו‬

                                                      ‫למשל "התוניסאים הצעירים"‪.‬‬
‫לאישור נודעה חשיבות רבה משום שבכך נוצר הבסיס החוקי לפעילות‬
‫הציונית לעתיד לבוא‪ .‬הלגליזציה הייתה חשובה לדרך הצגתה של הציונות בציבור‬
‫היהודי‪ ,‬ולמעשה היא נתנה לציונות את הלגיטימציה בחברה היהודית‪ ,‬שכן‬

      ‫במציאות הקולוניאלית נוח יותר ונכון יותר לפעול במסגרת החוק וההוראות‪.‬‬
‫תקנון אגודת ציון קבע בין היתר כי "על כל חבר לשלם מלבד השקל גם את‬
‫הסך של ג' פרנקים‪ .‬ג' הפרנקים הללו מיועדים לצרכי הוצאות החברה (שכר מעון‪,‬‬
‫קנית ספרים ועתונים המפיצים את הרעיון הציוני)‪ .‬אך מי שאיננו רוצה להספח‬
‫אל החברה‪ ,‬הרשות נתונה לו לשקול את השקל לבד הנותן לו את היכולת לבחור‬

                                                       ‫בציר אל הכנסיה הציונית"‪27.‬‬
‫אגודת ציון‪ ,‬יש לומר‪ ,‬לא הייתה האגודה הציונית הראשונה שקמה‪ .‬הייתה‬
‫לפניה גם האגודה הציונית המזרחית‪ ,‬אך היא לא זכתה להכרה רשמית‪ .‬אגודת ציון‬
‫הייתה אפוא האגודה הציונית הראשונה שזכתה בהכרה רשמית של השלטונות‪.‬‬
‫ההרכב המיוחד של ראשי התנועה — אלפרד ולנסי נשיא; הרב יעקב אבוקארה‪,‬‬
‫מנהיגה הרוחני של קהילת הגראנה‪ ,‬סגן נשיא; יוסף בראמי מזכיר הוועד — אפשר‬
‫לתנועה לכלכל את דרכה ולהנהיג את הציונות בתוניסיה עד תום מלחמת העולם‬

                                                                           ‫הראשונה‪.‬‬

                                                       ‫התפתחות הציונות בתוניסיה‬

                                                            ‫הרחבת הפעילות לפריפריה‬

‫ולנסי ובראמי הבינו כמה חשוב לפעול גם מחוץ לתוניס הבירה‪ .‬עיקר פעולתם‬
‫היה לנסות לסייע לאגודות ציוניות אחרות בפריפריה לקבל אישור פעולה רשמי‬

‫‪ 2	 6‬דוד כהן חושף את נבכי השיקולים של הצרפתים — ובעיקר של ליוטה — בתהליך עיצוב‬
                        ‫המדיניות הצרפתית בנושא היחס לציונות במרוקו‪ .‬ראו כהן‪ ,‬ליוטה‪.‬‬
                                                                        ‫‪ 	27‬הצפירה‪.16.12.1912 ,‬‬
   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70   71