Page 69 - הציונות בתוניסיה
P. 69

‫ראשית הציונות בתוניסיה (‪67  )1918-1896‬‬

‫ציון"‪ .‬ברם ההבדל בנושא העברית אינו מדויק כלל ועיקר‪ ,‬שכן גם אגודת ציון‬
‫הקימה חוגים ללימוד עברית‪ .‬ההבדל השני לעומתו‪ ,‬מצביע על מגמה דתית יותר‬
‫של יושבת ציון‪ ,‬שכן היא הוקמה על בסיס "המזרחי"‪ .‬העיון בשמות חברי האגודה‬
‫מלמד עוד דבר על הרקע לפילוג‪ ,‬והוא קשור לדמותו של הרב יעקב אבוקארה‪,‬‬
‫שהוצג "נוטריון‪ ,‬מייסד חברת 'אגודת ציון' (ליברלית) וחברת 'יושבת ציון'‬
‫(המזרחי)"‪ 35.‬כלומר‪ ,‬ייתכן שהפילוג קשור בשמו של הרב שהיה בין מייסדי אגודת‬
‫ציון וסביב יחסה של האגודה לדת‪ .‬לפי ראשי חברת יושבת ציון הרי שאגודת ציון‬
‫ליברלית ואילו תנועתם שייכת למזרחי‪ .‬חשוב להדגיש כי הפילוג התרחש בשלב‬
‫מוקדם למדי של הפעילות הציונית בתוניסיה‪ ,‬דבר המלמד על תסיסה חברתית‪.‬‬
‫מגמת פלגנות זו‪ ,‬שאינה מוכרת מארצות מוסלמיות אחרות בתקופה זו‪ ,‬תאפיין את‬

                                          ‫הציונות בתוניסיה לאורך כל שנות קיומה‪.‬‬
‫בתוך שנים מספר קמו אגודות ציוניות בערי תוניסיה החשובות‪ .‬בדרום הרחוק‪,‬‬
‫מגאבס ועד ג'רבה‪ ,‬לא קמו אגודות ציוניות שכן החשיפה שלהם לתהליכים‬
‫המתרחשים בעם היהודי הייתה מועטה יחסית ותהליכי המודרניזציה שהובילו‬
‫הצרפתים רק החלו מתפתחים באזורים האלה‪ .‬עובדה זו מוכיחה כי חברות דתיות‬
‫ומסוגרות אינן קרקע נוחה לצמיחתה של הציונות‪ .‬הציונות מופיעה באותם‬
‫מקומות שניצני המודרניזציה נראו בהם‪ .‬לא בכדי פעילותה של התנועה הציונית‬
‫מקבלת גוון דתי‪ .‬בכך סוד כוחה‪ ,‬סוד משיכתה‪ .‬היה בה שילוב בין הקדמה לבין‬
‫דבקות במסורת ובדת‪ ,‬גם הדמיון הרב בין יוסף בראמי‪ ,‬ניסים לוזון‪ ,‬שלמה‬
‫חג'אג' ומשה חדאד אינו מקרי‪ .‬כולם שייכים לחברה היהודית התוניסאית‪ ,‬כולם‬
‫משכילים וכולם יהודים שומרי מסורת‪ .‬הם שייכים לקבוצה שראתה בציונות‬
‫פתח למודרניזציה של הקהילה היהודית מצד אחד מבלי לפגוע באחדותה‬

                                                                           ‫מצד אחר‪.‬‬

                                                                                 ‫תעמולה‬

‫תעמולת התנועה התנהלה בשני מישורים‪ .‬המישור האחד מחוץ לתוניסיה‪.‬‬
‫במסגרת זו אפשר למנות את מאמריו של ולנסי בעיתונות הציונית הצרפתית‬
‫ובעיתונות האחרת‪ ,‬ואת כתבותיו של בראמי בעיתון הצפירה‪ .‬חשיבות כתיבה זו‬
‫נעוצה בעובדה שעיתונים אלו נקראו גם בתוניסיה‪ ,‬במועדון התנועה או בקרב‬
‫אנשים פרטיים‪ .‬דרך פעולה זו חסכה לכותבים — ראשי אגודת ציון — את הצורך‬
‫להוציא לאור עיתונים משלהם‪ ,‬משימה כלכלית לא פשוטה‪ .‬עצם הנכונות לפרסם‬
‫את דבריהם בעיתונות החוץ הוסיף להם כוח ומשקל בכל פעילותם גם בתוניסיה‪.‬‬

          ‫יוסף בראמי תרגם לערבית‪-‬יהודית את החוברת של ולנסי על הציונות‪36.‬‬

                                                                                         ‫‪ 3	 5‬שם‪.‬‬
   ‫‪ 	36‬הטל‪ ,‬הספרות הערבית‪-‬יהודית‪ ,‬עמ' ‪ ,250‬פריט מספר ‪ .1352‬חוברת בת עשרים עמודים‪.‬‬
   64   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74