Page 79 - הציונות בתוניסיה
P. 79

‫ראשית הציונות בתוניסיה (‪77  )1918-1896‬‬

‫לאחר המלחמה‪ .‬אמנם הציונות בתוניסיה כמעט לא זכתה להתייחסות של התנועה‬
‫הציונית העולמית‪ ,‬אך התנועה לא שינתה את פניה של הציונות באותה תקופה‬
‫שכן הציונות הוכיחה את חיוניותה מתוך מצבה של היהדות המקומית‪ .‬ביקורים‬
‫של פעילים ציונים הוסיפו והועילו ללא ספק‪ ,‬אך הם לא היו ביקורים של אישים‬
‫מהמעלה הראשונה‪ ,‬ועדיין לא היה חומר תעמולה מתאים בצרפתית או בערבית‪-‬‬
‫יהודית מקומית‪ ,‬ושפת הכתיבה בין האגודות לבין התנועה הציונית הייתה מקור‬

                                                                   ‫לאי הבנות תמידי‪.‬‬
‫הציונות פסקה להיות נטייה חברתית וזרם אידיאולוגי לא ברור והפכה לכלל‬
‫מציאות קונקרטית הניתנת לזיהוי באמצעות דמויותיה המרכזיות‪ ,‬מגמותיה‪ ,‬מקום‬
‫מפגשה וארגונה‪ .‬גם אז זכתה הציונות להתנגדות‪ .‬מסביר יוסף בראמי‪" :‬אתה‬
‫מוצא קצת התנגדות רק מצד חסידי האליאנס מבלי דעתם את הציונות והמרחק‬
‫הרב שבינה ובין הראשון‪ .‬מתיראים המה שמא באה הציונות להיות צרתה‪ ,‬וקצת‬
‫'קרירות' ו'אי ידיעה'‪ ,‬מה שקורין אינדיפרנטיזמוס"‪ 56.‬התנגדות זו של האליאנס‬
‫הייתה בעוצמה נמוכה מאוד בשלב זה‪ ,‬שכן גם הציונות הייתה חלשה והאליאנס‬
‫לא הרגיש מאוים ממנה‪ .‬עיקר מאמציה של הציונות הופנו לחברה היהודית‬

                        ‫התוניסאית המסורתית יותר מצד יחסה לדת ולמודרניזציה‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1917‬פרצו המאורעות הקשים ביותר שידעה הקהילה היהודית‬
‫בתוניסיה מאז ראשית כינון החסות הצרפתית ואולי עוד הרבה לפני כן‪ .‬המאורעות‬
‫האלה היו פן ביחסים בין היהודים לבין המתיישבים הצרפתים אף על פי שבפועל‬
‫הם התרחשו בין יהודים למוסלמים‪ .‬ההסבר לכך קשור בתופעות רחבות יותר של‬

                            ‫יחסי יהודים ומוסלמים‪ ,‬כפי שהסביר זאת צור במחקרו‪:‬‬

‫נראה כי הדחף לבוז בז בכלל ורכוש יהודי בפרט — קיים תמיד אצל החייל‬
‫המוסלמי בן‪-‬הכפר ואצל אנשי השבטים הנומדיים במאגרב‪ .‬אולם פורקנו‬
‫של דחף זה תלוי בקיומה של קוניוקטורה המאפשרת את שיחרורו‪ ,‬כגון‬
‫נכונותו של השליט לסבול התפרעויות בעיר לטובת הרמת המוראל של‬
‫החיילים‪ ,‬חולשה של השלטון המרכזי המאפשרת לשבטים בדואים לפעול‬
‫באין מפריע‪ ,‬הלכי רוח אנטי יהודיים בציבור‪ ,‬המקלים על ההתנפלות‬
‫על הכופרים וכיוב'‪ .‬חדירתו של הגורם הקולוניאלי למאגרב הפקיעה את‬
‫הנסיבות המקלות על הישנותו של דפוס זה מתחום הבלעדי של היחסים‬

                                                        ‫מוסלמיים יהודיים‪57.‬‬

‫מחקר זה לא דן בהשפעות הפוגרום על הקהילה היהודית ועל התנועות הציוניות‬
‫בה‪ .‬לכאורה לא היה יותר מתאים מנסיבות של עוינות אנטישמית ושנאה מוסלמית‬
‫כדי להוכיח את מצבם הנדכא של יהודי תוניסיה ואת הכרחיותה של תנועה ציונית‬

                                                                         ‫‪ 	56‬הצפירה‪.24.7.1913 ,‬‬
                                                                       ‫‪ 	57‬צור‪ ,‬תקריות‪ ,‬עמ' ‪.74‬‬
   74   75   76   77   78   79   80   81   82   83   84