Page 23 - ETMOL 43
P. 23
פגישת
שני
מקוה־ישראל בסוף המאה הקודמת מלכים
הנער שמואל ענבי נשלח בסוף המאה הקודמת מבולגריה ללמוד בבית־הספר מקרה ישראל .הוא למד כאן
ארבע שנים ,והיה נוכח ,ביו השאר ,בפגישת הרעל והקיסר וילהלם הגרמני בשערי מקוה־ישראל .עם סיום
לימודיו חזר לבולגריה .חמישים שנה אחר־כר חזר לארץ .ענבי נפטר לפני מספר חודשים כשהוא כבן
מאה .בטרם מותו העלה על הכתב את הזכרונות על הלימודים בבית־ הספר החקלאי הראשון בארץ.
את כל התלמידים במכונת־יד .מדי פעם הגישו לנו בשנת 1898בחר מנהל בית־ספר ״אליאנס״ בפלוב־
לשתות כוסית קטנה של מים מהולים בחינין נגד דיב )בולגריה( בשלושה תלמידים ,שנשלחו למקוה־
ישראל ללמוד חקלאות .נסענו מפלובדיב ברכבת לקוש־
קדחת .בבית־הספר למדו חמש שנים. טא ושם קיבל אותנו נציג ״אליאנס״ .הוא שיכן אותנו
בכל ליל־שבת החלפנו את בגדי־העבודה בבגדי שבת בבית־מלון ,עד בוא האניה שתביאנו ליפו .ההפלגה
והלכנו כולנו לבית־הכנסת .היתה לנו מקהלה מצויינת. ארכה ארבעה ימים .בהגיענו לנמל יפו קיבל אותנו נציג
בשבת בבוקר השתתפנו כולנו ,כולל המנהל והמורים, בית־הספר ושמו אזולאי ,שהביא אותנו למקוה־ישראל.
בתפילת שחרית .יום אחד בכל חודש קיבלנו חופש. האחראי על המשמעת הוביל אותנו לחדרי השינה
חלק מהתלמידים צעדו ברגל ליפו ,בכדי לשתות לימו בקומה השניה של בית־ נטר כיום .הוא הראה לנו מיטת
נדה מקוררת .חלק נשאר לנוח בבית־הספר .המורים ברזל לכל אחד ,מזרן וכרית ממולאים בקש ,שני סדינים
נסעו ליפו במרכבה רתומה לשני סוסים ,כל שבוע ביום ושמיכה אחת קלה .מנורות נפט קטנות היו תלויות על
ששי .היתה לנו בריכה גדולה ,בה התרחצנו ,תמיד בנוכ תקרת החדר .אדם מיוחד היה ממונה על ניקוי המנורות
חות מורה המשמעת .בריכה זו שימשה גם להשקיית ומילויין בנפט .החליפו את בגדינו ונתנו לנו את התל
בושת האחידה של בית־ הספר :חולצה קלה ,מכנסים,
הפרדס. זוג נעלים וכובע קש עם שוליים רחבים .לימי החורף
בשנה הראשונה ללימודי עמדתי עם כל התלמידים הוסיפו לנו סוודר מצמר ,לשבתות ולחגים צויידנו במעיל
בשער מקוה־ישראל וראיתי את הרצל נפגש עם הקיסר
הגרמני ,שבא לביקור בארץ .זה היה כמו שני מלכים. קטן ומכנסי בד.
בדרך כלל ,היתה האווירה בבית־ הספר ידידותית לארוחת־הבוקר קיבלנו חתיכת צנון ,לחם ,יום אחד
ונעימה .תלמידי השנה החמישית ,לפני עזבם את בית־ חתיכת גבינה לבנה )מחלב עזים( ,יום אחר זיתים
הספר ,באו לחדר האוכל על מנת להיפרד בלחיצת־יד ירוקים או חתיכת גבינה צהובה או חלבה .כחדר האוכל
מתלמידי שאר הכתות ומתלמידי השנה הרביעית נפרדו היו שולחנות וסביב השולחן ישבו ,על ספסלי עץ—10 ,
12תלמידים .בשני קצות השולחנות ישבו שני אחראים
בנשיקה .הם היו שרים את שיר הפרידה: — תלמידים משנה רביעית או חמישית — תפקידו של
האחד היה לחלק את האוכל ותפקידו של השני לחלק
הו ,כמה עצובה ומתוקה פרידתנו האחרונה את הלחם .לארוחת־ הצהרים קיבלנו בדרך כלל קטניות
הנני מחכק את כולכם ולבי הולם בהתרגשות ופירות העונה .בשר אכלנו רק בשבתות ובחגים .כשתייה
הרי היינו חמש שנים ביחד ,יושבים על אותו ספסל, קיבלנו מים בלבד .התלמידים מהשנה הרביעית והחמי
מסביב לאותו השולחן — ותמיד מאוחדים. שית ,שעבדו במשק כל היום ,קיבלו כוס יין ביום ובערב
ואנו קיבלנו כוס יין רק בימי שבת וחג .סך־ הכל היינו
להתראות אחי היקרים ,להתראות אמי ״מקוה״ 102תלמידים ,נערים בלבד ,שנתקבצו מרוב ארצות
עוד אשוב שנית לפני מותי
הבלקן ומהמושבות בארץ.
לשפיר מספר דמעות מעיני הבוערות מכיוון שלא היו מקומות־תעסוקה כאגרונומים בש
בערש ילדותי זה ,מקום זכרונותי ! ביל כל התלמידים שסיימו את לימודיהם ,הרי שרכים
מהם חזרו לארצות מוצאם ומצאו פרנסתם כפקידי
בגמר השנה הרביעית שלי חליתי ,תקפו אותי געגו בנקים או סוחרים .חלק מן התלמידים ירדו למצרים
עים חזקים להורי .הנהלת בית־ הספר החליטה להחזיר וניהלו שם חוות חקלאיות .השפה הרשמית בבית־
אותי לבולגריה .עם הגיעי לבולגריה מצאתי ,שמחירי הספר היתה הצרפתית .בבית־הספר היתה מרפאה
הפירות והירקות ירודים מאוד ,ואין כל טעם לעסוק עם מספר מיטות .כל חודש הגיע ספר ,אשר סיפר
בחקלאות .נהייתי יבואן ויצואן של כל מיני סחורות
ומוצרים חקלאיים.
בשנת 1949חזרתי לישראל עם בני משפחתי .מזמן
לזמן ביקרתי את מקוה־ישראל.