Page 192 - הדרך לכט בנובמבר
P. 192

‫‪  190‬פרק ‪6‬‬

‫להן‪ ,‬שכן 'לציונים יש אמביציות טריטוריאליות' שחורגות מגבולות המנדט הבריטי‬
‫על ארץ ישראל‪ .‬פתרון שיקנה ליהודים כברת ארץ עצמאית משלהם 'על האדמה‬
‫הערבית' יהיה 'תחנה סופית לזרם של מאות אלפי זרים ומרכז של מזימות‪ ,‬ממנו‬
‫יוכלו הציונים להתפשט בארצות השכנות כל אימת שתהיה הזדמנות לכך [‪]...‬‬
‫ומדינה יהודית תוליך למהומות ולמלחמה בכל המזרח התיכון'‪ .‬עוד נטען בתזכיר‬
‫כי הקהילות היהודיות בארצות ערב עלולות להיפגע אף הן מהקמתה של מדינה‬
‫יהודית‪ .‬התזכיר הבהיר כי כפשרה ייאותו הערבים להעניק זכויות אזרח לכל יהודי‬
‫'שרכש אזרחות ארץ ישראלית כחוק' (להוציא העולים הבלתי‪-‬לגליים)‪ ,‬בניגוד‬
‫לתביעתו המפורשת של המופתי‪ .‬בתזכיר הובהר כי העמדה הערבית הנוכחית‬
‫דבקה בעקרונותיה של התוכנית הערבית שהוצגה בשיחות לונדון‪ ,‬וכי אלה הם‬

                            ‫הוויתורים המקסימליים האפשריים מבחינת הערבים‪37.‬‬
‫מעבר לפתרון שהוצע ולחשש שהובע בפירוט רב לשלום המזרח התיכון‬
‫ולמגמות האירידנטיות הטמונות בהקמת מדינה יהודית‪ ,‬התמקד התזכיר ב'זכויות‬
‫הטבעיות של הערבים בפלסטין' ובמדיניות הצינית של בעלות הברית‪ ,‬שהפרה‬
‫את ההבטחות שניתנו לערבים וגמלה להם על מרידתם באימפריה העות'מאנית‬
‫ב'כפייה של מנדטים אימפריאליסטיים'‪ .‬המנדט על ארץ ישראל הוגדר כ'גרוע‬
‫מכולם'‪ ,‬שכן כל מגמתו הייתה לכונן בית לאומי ליהודים ולעודד את הגירתם‬
‫ל'ארץ לא להם'‪ ,‬תוך הפרה בוטה של הזכות להגדרה עצמית של הערבים בארץ‪38.‬‬
‫נימת הדברים כלפי הבריטים הייתה מפתיעה בפייסנותה‪ .‬רוח פשרנית זו חידדה‬
‫את ההבדל בין גישת הציונים‪ ,‬שניהלו את המערכה כקרב אחרון שאיים לשרוף‬
‫את הגשרים עם הבריטים‪ ,‬לזו של מדינות ערב‪ ,‬שהעדיפו לא להזיק למערכת‬
‫יחסיהם העדינה עם הבריטים‪ .‬העדות הערבית בלבנון ניתבה‪ ,‬אם כן‪ ,‬את המתקפה‬

    ‫לעימות בין הציונות לערבים והסיטה את האש מעימות בין הבריטים לערבים‪.‬‬
‫סופו של התזכיר עסק בעתיד והכיל עוד מקבץ איומים — מרומזים ומפורשים‪.‬‬
‫'אין לצפות שהערבים יוסיפו לעמוד מן הצד באפס מעשה ולא יגנו בכוח‬
‫על הזכויות הלגיטימיות שלהם'‪ ,‬מדינה יהודית‪ ,‬אם תקום‪' ,‬לא תוכל להתקיים‬
‫לדורות'‪' .‬היסוד הזר' יעורר את שנאת הערבים‪ ,‬ואלה ינצלו כל שעת כושר כדי‬
‫להחזיר לעצמם מה שאיבדו‪ 39.‬חבר המשלחת הסורית‪ ,‬עאדל ארסלאן‪ ,‬שסיכם‬
‫ביומנו האישי את המפגש בלבנון‪ ,‬חש כי נציגי לבנון הציגו את העמדה הערבית‬
‫כראוי‪ .‬מעבר לתוכן שהוסכם הוא התרשם גם מהסגנון וציין לעצמו את הצרפתית‬
‫שהייתה שגורה בפיהם של הלבנונים ובה הושמעו הנאומים‪ ,‬כך שחלק גדול‬

‫תזכיר מדינות ערב הוגש במקור בצרפתית ונמצא ב‪ ;UNA S-613-1 :‬הציטוטים כאן‬                        ‫‪3	 7‬‬
‫מתייחסים לתרגום האנגלי שנרשם בפרוטוקול ישיבת הוועדה‪UNA S-608-1, 38th :‬‬
                                                                                              ‫‪3	 8‬‬
                                                                       ‫‪Meeting, 22 July 1947‬‬  ‫‪	39‬‬
                                                                                         ‫שם‪.‬‬
                                                                                         ‫שם‪.‬‬
   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196   197