Page 214 - Tel Hai Book

‫‪ 212‬יאיר זלטנרייך‬

‫לטווח ארוך‪ ,‬משום שעודדו התפתחות של זהות חדשה‪ ,‬עוינת‪ ,‬מתריסה ומנוכרת‬
‫לשלטון הצרפתי; אך גם לטווח המיידי‪ ,‬משום שבאזורי הספר — ותל חי בכלל‬
‫זה — שימשה האצטלה הלאומית כסות ששירתה אינטרסים של בעלי שררה‬
‫או של מנהיגי פשע מקומיים‪ 8.‬התסיסה הלאומית ניזונה מקיומם של מיעוטים‬
‫גדולים‪ ,‬כמו הדרוזים או המרונים‪ .‬היא קנתה לה מאחזים בעיקר בערים הגדולות‪,‬‬
‫שבהן העניקה בעיני המקומיים לגיטימציה להתארגנויות חלופית בעלות סמכות‬
‫שלטונית‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הלאומיות הנעורה יכלה לעודד תסיסה — מסוכנת במיוחד‬
‫בעיני הצרפתים — במושבה החשובה להם ביותר‪ :‬אלג'יריה‪ .‬האופי האסלאמי‬
‫שנשאה הלאומיות בדמשק חידד את הזרות בין התרבויות המקומיות לתרבות‬
‫הצרפתית הנוצרית‪ .‬המיעוט המרוני שבלבנון לא היה איום ממשי משום שהיה‬
‫נוצרי ושיתוף הפעולה עם הצרפתים היה אינטרס ברור שלו‪ .‬לא כך הדרוזים‪,‬‬
‫שהתרכזו בשני מוקדים‪ :‬הרי השוף בלבנון‪ ,‬שם הייתה להם היסטוריה ארוכה‬
‫של סכסוכי דמים עם המרונים‪ ,‬וכנגזרת גם עם בעלי בריתם הצרפתים‪ ,‬ובהר‬
‫הדרוזים‪ ,‬שם אכן יפרוץ ב‪ 1925–1924-‬מרד אלים שיציב אתגר חסר תקדים בפני‬

‫הצרפתים‪.‬‬
‫ביסוס השליטה ושימורה היה נעוץ‪ ,‬לדעת הצרפתים‪ ,‬בהשלטת סדר וביצירת‬
‫מסגרות תלות‪ .‬משום כך הם ייחסו חשיבות רבה לבניית סדר אזרחי שהתבסס‬
‫על שליטה במערכת התקציבית‪ ,‬בקרה הדוקה על האליטות המקומיות‪ ,‬בעיקר‬
‫באמצעות מערכות המשפט והמיסוי‪ ,‬וניהול מסגרות החינוך וההיגיינה‪ 9.‬בתפיסתם‬
‫האסטרטגית הקפידו הצרפתים להזין את המתחים בין האוכלוסיות המקומיות‬
‫ולבודדן‪ .‬כך חולקה למשל סוריה לחמש יחידות שזכו למידה של אוטונומיה‪.‬‬
‫הצרפתים דאגו לרסן מוקדי עוצמה מקומיים‪ ,‬כמו הדרוזים והעלאווים‪ ,‬ולהרחיקם‬
‫ממוקדי התרבות הפוליטית‪ .‬הם קירבו את אותן אליטות עירוניות שהעדיפו את‬
‫ביטחונן הכלכלי על פני פעילות לאומנית‪ ,‬ובמקביל שקדו על העברת הבדווים‬
‫להתיישבות קבע כדי לבסס את השליטה עליהם‪ .‬שנת ‪ ,1920‬שבה התרחשה פרשת‬

‫תל חי‪ ,‬מבטאת את ראשיתם של התהליכים ארוכי השנים הללו‪10.‬‬

‫‪J.-D. Mizrahi, Génèse de l’état mandataire: Service des renseignements et bandes‬‬ ‫‪ 8‬‬
‫‪armées en Syrie et au Liban dans les années 1920, Paris 2003, pp. 116–117‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.82‬‬ ‫‪ 9‬‬
‫‪ 10‬‬
‫להרחבה נוספת בשאלת עמדותיהם העקרוניות של הצרפתים בלבנט ראו גם‪P. Fournié, :‬‬
‫‪Pierre et J.-L. Riccioli, La France et le Proche-Orient, 1916–1946, Tournai‬‬
‫‪1996; A.-L. Chaigne-Oudin, La France et les rivalités occidentales au Levant,‬‬
‫‪Syrie-Liban 1918–1939, Paris 2006; G.D. Khoury, La France et l’Orient arabe:‬‬
‫‪Naissance du Liban modern, 1914–1920, Paris 1993; N. Méouchy (ed.), France,‬‬
‫‪Syrie et Liban: Les ambiguités et les dynamiques de la relation mandataire, Paris‬‬

‫‪2002‬‬