Page 22 - ETMOL_119
P. 22
מתל־אנינ לחווה
שני אחים מספרים זכרונוח מראשית
תל־אביב ועל חיי אברים בחדרה
מ א ת יאיר השולמי ועדין שולמי
יאיר השולמי ,בן ,86ועדין שולמי ,בן ,83הם אחים .יאיר נולד ביפו
ב־ 1909ועדין נולד בתל־אביב ב־ 2ו 9ו .האב היה ממייסדי תל־אביב אבל
נפשו חשקה בחקלאות .בלב העיר של אז — בין רחוב נחלת בנימין
וגימנסיה הרצליה ,החזיק גינה ומשק עזר ק טן וב־ 1924רכש נחלה
בחדרה ונעשה לאיכר .נעוריהם של ילדיו עברו במושבה הקטנה וכמו
אביהם עסקו גם הם בחקלאות .משבגרו יצאו ללמוד בסמינר למורים
בירושלים .יאיר נשאר מורה ,לימד בשפיה ,נס־ציונה ותל־אביב ואילו
עדין הצטרף למייסדי קיבוץ בית־השיטה ושם הוא חי עד היום .עכשיו
נתחברו שני האחים ופירסמו יחד ספר בשם ״עולם הולך ונעלם״ ,על
ימיהם בתל־אביב וחדרה ובעיקר על מלאכת החקלאות אז וכליה .אנו
מביאים כאן קטעים מן הזכרונות.
האחים עדין ויאיר השרלמי
מונטיפיורי ,ובינן לבין חצר הגמנסיה הרצליה ,הפרידח גדר. שם משפחתו הקודם של אבא היה שליחובר .הוא נולד
אנחנו הילדים אהבנו לטפס על הגדר .ולצפות במתרחש בחצר בעיר בלטה ,שבדרום אוקראינה ,בגבול פולין־רוסיה .בתחילת
המאה העשרים היתה מרכז ציוני חשוב ,וחלק ממייסדי
הגמנסיה. תל־אביב הראשונים מוצאם מעיר זו .בשנת 1904עלה ארצה
אבא אהב לעבוד בחצר ביתנו מאחורי הבית .למרות עם ראשוני העליה השניה .תחילה עבד כפועל במושבות
שהקרקע חיתח חולית ,הצליח לגדל בה ירקות שונים .בעיני ואחר־כך התיישב בתל־אביב .זמן מה היה מזכירו של שינקין
זכורה החצר כגן גדול .בין שאר הירקות גידל אבא וכן מזכירו של החכם־באשי הספרדי ביפו .עם כניסת תורכיה
אגוזי־אדמה)בוטנים( וקני־סוכר .שמע קנה־הסוכר שבחצרנו למלחמה לצד גרמניה ,גורשה משפחתנו מהארץ ,עם שאר
פשט בכל הרחוב ומשך ילדים שניסו ״לסחוב״ קנה־סוכר. המשפחות של נתינים זרים ,לאלכסנדריה שבמצרים .שם
בהיותנו בגירוש במצרים למד .אבא ,כיצד מרבים קנה־סוכר, שהינו כשלוש שנים עד תום מלחמת העולם הראשונה .לאחר
חותכים מפרק של קנה־סוכר ושותלים אותו באדמה ,כשהוא כיבוש הארץ על־ידי הבריטים חזרנו לביתנו בתל־אביב,
מאוזן .מן ״העיף שבמפרק צומחים קנים למעלה ושורשים ולמדנו בבית־הספר העממי לבנים ,שנקרא אחר־כך על-שם
למטה. אחד־העם.
בשנת תרפ״ג ,לאחר שסיימתי כיתה ח׳ בבית״הספר
העממי ,גמלה ההחלטה בלב אבא ללכת להתיישבות ויהי מה. מול הגימנסיה
החלטנו ,שעד שנמצא מקום ,נתחיל בהקמת גרעין למשק
בחצר ביתנו .אבא נסע ללוד ליום השוק וביקש ממכר טוב לתל־אביב של אותם ימים לא היה אופי של עיר ,אנשים
שלנו מר פרימן ,שהיה חקלאי בבףשמן והיה לו עדר בקר, רבים גידלו בחצרותיהם עופות בית ויונים ובפרבריה אף
שיעזור לנו לקנות פרה מקומית מבכירה .העגלה המבכירה נמצאו מספר יהודים ,שגידלו בהמות חלב וסיפקו חלב
היתה שחורה וקראנו לה ראשונה .הכנו לה סככה בחצר סמוך לתושבי תל־אביב .זכורים לי שנים מהם :הסופר משה
לקיר הגמנסיה .כשהמליטה את עגלה הראשון ,התחלנו לחלוב סטבסקי -הוא משה סתוי ,שהיתה לו רפת בשכונה החדשה
תל־נורדוי בחולות שבצפון תל־אביב של אז ,וכן משפחת רבר
אותה .מלאכה זו נפלה על שכמי ,הבן הבכור, אשר היו להם פרות בשכונת מונטיפיורי של היום.
באותה שנה קנה אבא אצל פרימן בבן־שמן עגלה מגזע ביתנו היה ברחוב נחלת בנימין ,46סמוך להצטלבותו עם
בירותי -צהובה־חומה ודקה ,והיו לנו כבר שתי בהמות. רחוב אחד־העם .הבנין הגדול ,מלון ״פלטיף לשעבר ,לא היה
את מלאכת הטיפול בבהמות והאבסתן שאבנו מירחון קיים עדיין ,וכל חשטח שבין רחוב אחד־העם לבין בית
״השדה״ שהיה המדריך החקלאי שלנו .אז לא יכולנו לקנות העיריה הראשון ,שהיה מעל באר המים בשדרות רוטשילד,
תערובת מספוא מוכנה בשוק ,והיה עלינו להבין אותה היה ריק .מעל בית העיריה עמד מגדל המים של העיר -שתי
בעצמנו. חביות ענקיות.
כבר שנים אחדות קודם לכן גידלנו עופות בחצר. ליד ביתנו ,מצידו הדרומי ,עמדו בתיהם של הסופר א.ז.
התרנגולות היו מגזע מקומי ,והן שימשו לצורכי הבית .כן רבינוביץ ושל ר׳ בנימין)רדלר( .ביתו של ד בנימין היה בן
היה לנו שובך יונים .כשקנינו את הבהמות ,הוספנו עליהן גם שתי קומות ,ונשתמר עד היום כפי שהיה ,פרט לעובדה,
ברווזים ,אווזים ותרנגולי הודו .כל בעלי־החיים הללו שימשו שבקומת הקרקע שלו נמצאות כעת חנויות .לאורך החצרות
שברחוב נחלת״בנימין ,בין רחוב אחד־העם לבין רחוב
לנו אחר־כך גרעין למשק החי ,שהקמנו במושבה.
אבא אמר ובצדק ,שמי שרוצה להיות איכר מצליח ,צריך
להכשיר את עצמו לכך לא רק נפשית ,כי אם גם מעשית.
22
