Page 378 - מגילות קומראן א

‫ישראל שצמן‬

‫אין די במידע הזעום שבמגילה כדי להצביע על קשר מובהק עם הפרשים של צבא הלניסטי או‬ ‫‪366‬‬
‫רומי כלשהו‪ .‬אבל ראוי לבחון גם את מכלול כלי הנשק של פרשים אלה‪ ,‬הכוללים שריונות‪,‬‬
‫בתי ראשים ובתי שוקיים‪ ,‬מגני עגלה ורומח שאורכו שמונה אמות (טור ו‪ ,‬שורה ‪ .)14‬פרשים‬
‫משוריינים נכללו בצבא הרומי רק מאז המאה השנייה לסה"נ‪ ,‬ואף כי הם נזכרים בצבאות של‬
‫אנטיוכוס השלישי והרביעי אין פירוט של כלי נשקם‪ ,‬ומכל מקום הם לא היו אופייניים לצבאות‬
‫ההלניסטיים‪ .‬לעומת זאת הפרשים המשוריינים היו מרכיב חשוב בצבא הפרתי וקודם לכן בצבא‬
‫האשורי‪ 76.‬דומה שמחבר המגילה ידע על קיומם של כל אחד מפריטי הנשק והציוד שתיאר‬
‫בצבאות של העולם היווני־הרומי‪ ,‬ואולי היה לו מידע גם על יריביהם הפרתים‪ ,‬אך הצירוף של‬

‫כל הפריטים יחד וייחוסם לפרשי הסרך הם פרי יצירתו העצמאית‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מבחינת כלי הנשק אין זהות או דמיון מלא בין סוגי החיילים של צבא בני אור לבין‬
‫סוגי החיילים שהופעלו בצבאות ההלניסטיים או בצבא הרומי‪ .‬החיילים האופייניים במיוחד‬
‫לצבאות ההלניסטיים היו הרג ִלים נושאי ה ָס ִריסֹות‪ ,‬ואלה בבירור אינם מתוארים במגילה‪ ,‬בין‬
‫אם בוחנים את כלי הנשק של חיילי מערכות הפנים בין אם בוחנים את כלי הנשק של חיילי דגלי‬
‫הביניים‪ .‬המגן והכידן המתוארים במגילה דומים לסקוטום ולחרב הרומית בהתאמה‪ ,‬ויכולים‬
‫להצביע על השפעה רומית מסוימת‪ .‬עם זאת יש שוני בחומר שממנו עשוי המגן‪ ,‬ובעיקר‪ :‬חיילי‬
‫מערכות הפנים מצוידים גם ברומח ארוך‪ ,‬ואי אפשר לזהותם לא עם הלגיונרים של הצבא הרומי‬
‫שתיאר פוליביוס ולא עם חיילי הקוהורטות במאה הראשונה לפסה"נ‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬מחבר‬
‫המגילה או עורכה הכיר כלי נשק רומיים וגם הלניסטיים‪ ,‬אך לא העתיק אותם באופן מכני‪ ,‬אלא‬
‫ייחסם לחיילי צבא בני אור תוך הכנסת שינויים ויצירת צירופים לפי תפיסתו את אופי המלחמה‬
‫ואת טיבם של החיילים‪ .‬כושר היצירה שלו בולט בתיאור דגלי הביניים‪ :‬שום צבא הלניסטי או‬
‫רומי לא הכיל שבעה גדודים בעלי ציוד כזה‪ ,‬אף כי כלי הנשק שמיוחסים לכל אחד מהדגלים‬
‫בנפרד היו בשימוש‪ .‬יש ממד פנטסטי קמעה בכלי הנשק המפוארים ועתירי הקישוטים שמיוחסים‬
‫לחיילי מערכות הפנים‪ ,‬ובהתאם לגישה זאת יכול המחבר לייחס להם גם לחימה במגן וברומח‬

‫שבני תמותה רגילים אינם יכולים להפעילם‪.‬‬

‫ו‪ .‬הלחימה‬

‫‪ .1‬דגלי הביניים‬
‫שיטת הלחימה של צבא בני אור מתוארת במקומות אחדים במגילה‪ .‬התיאור הראשון‪ ,‬שתחילתו‬

‫חסרה‪ ,‬עוסק בדגלי הביניים‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬

‫שבע פעמים ושבו למעמדם‪ .‬ואחריהם יצאו שלושה דגלי בינים ועמדו בין המערכות‪ .‬הדגל‬
‫הראשון ישליך [א]ל ‪ /‬מערכת האויב שבע זרקות מלחמה [‪ ]...‬כול אלה יטילו שבע פעמים‬
‫ושבו למעמדם‪ .‬ואחריהם יצאו שני דגלי בינים ועמדו בין שתי המערכות‪ .‬הדגל ‪ /‬הראישון מחזיק‬

‫חנית ומגן והדגל השני מחזיקי מגן וכידן (טור ו‪ ,‬שורות ‪ ;6–1‬רק חלק מהקטע מצוטט כאן)‪.‬‬

‫‪ 76‬על פרשים משוריינים ראו‪J.W. Eadie, ‘The Development of Roman Mailed Cavalry’, JRS, 57 (1967), :‬‬

‫‪pp. 161–173; M. Mielczarek, Cataphracti and Clibanarii: Studies on the Heavy Armoured Cavalry‬‬

‫‪ .of the Ancient World, Lodz 1993‬אנטיוכוס השלישי‪ :‬פוליביוס טז‪ ;6 ,18 ,‬ליוויוס לז‪ ;11 ,40 ,‬אנטיוכוס‬
‫הרביעי‪ :‬פוליביוס ל‪.9 ,25 ,‬‬