Page 103 - כשהצבא החליף מדיו

‫פרק ח‬

‫עיצובם הסופי של קווי שביתת הנשק‬

‫הגם שעיקר תשומת הלב של צמרת צה"ל הוסבה באותן שנים‪ ,‬כמתואר לעיל‪,‬‬
‫לשאלות התארגנות‪ ,‬מבנה ואימונים‪ ,‬ואף שמלחמה בהיקף מלא לא הייתה צפויה‬
‫בעתיד הנראה לעין — נדרש צה"ל לעתים קרובות לחזור אל תכלית קיומו‪:‬‬
‫מהלכים צבאיים שנועדו לשמור על האינטרסים של המדינה מפני ניסיונות‬
‫הערבים לפגוע בהם‪ .‬השנים ‪ 1953-1949‬היו רצופים פעילות קרבית של צה"ל‬
‫בשני תחומים עיקריים‪ :‬השתלטות על מלוא השטח שנקצב לישראל לפי הסכמי‬
‫שביתת הנשק‪ ,‬ומאבק נגד ניסיונות הערבים לפגוע באזרחי ישראל ובביסוס‬

‫מדינתם החדשה‪.‬‬

‫קווי שביתת הנשק עם ירדן‬

‫אי־בהירות ואי־הסכמה ניכרו‪ ,‬במקומות רבים בהסכמי שביתת הנשק‪ ,‬לגבי התוואי‬
‫המדויק של הקווים והפרשנות של הצדדים בדבר השטחים שהוכרזו ‘מפורזים‘‬
‫או ‘שטחי הפקר‘ (‪ .)No-Man’s Land‬ועדות שביתת הנשק המעורבות (‪Mixed‬‬
‫‪ ,)Armistice Commissions‬שבראשן עמדו קציני האו"ם‪ ,‬טיפלו בבעיות‬
‫שהתעוררו בקיום ההסכמים‪ .‬במקומות רבים יושבו המחלוקות בדרכי שלום‪ .‬כך‬
‫למשל נקבעו הקווים באזור ירושלים על בסיס מפות‪ ,‬ששרטטו עליהם משה דיין‬
‫ועבדאללה אל־תל את קווי הפסקת האש בסוף נובמבר ‪ ;1948‬הקווים שורטטו‬
‫בעפרונות עבים‪ ,‬שלא הבחינו במדויק אילו בתים או סמטאות כלולים בצד זה או‬

‫אחר‪ .‬קצינים ירדנים וקצינים ישראלים עמלו רבות לקבוע את הגבול המדויק‪.‬‬
‫במקומות לא מעטים קבע מי מהצדדים עובדות בשטח‪ .‬כך למשל שרפו‬
‫חיילי צה"ל גרנות של איכרים פלסטינים בעמק איילון כדי לקבוע‪ ,‬שהאזור הריק‬
‫שבין הקווים לא ייהפך בפועל לשטח מעובד ונשלט בפועל בידי הערבים‪ .‬אולם‬
‫ברוב המקרים הצליחו הצדדים להסכים על הגבולות; רובם אף סומנו בשטח‪,‬‬
‫בפעילות משותפת של קציני הלגיון וקציני צה"ל בחסות משקיפי האו"ם‪ .‬הגבול‬
‫בין ישראל לירדן סומן בכל הגזרות פרט לשני אזורים‪ :‬בגזרת לטרון ובגבול‬

‫[‪]101‬‬