Page 204 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 204
פרק ג
ב 30-ביולי .(1951בסתיו 1951כבר התבלטה קבוצה אחרת' ,חוג המעורר',
באופוזיציה לקבוצה הפוליטית של מנהלי המפלגה וראשי 'הגוש' .עם זאת ,בחודשים
של מערכת הבחירות עדיין נשמע דברם של 'צעירי מפא"י' ,בעיקר מדפי שבועונם
'אשמורת' .הם נמנעו מביקורת חזיתית על מפא"י ,שהרי מפא"י לחמה אז בתנאים
ציבוריים קשים למול עליית הימין האזרחי ומפלגתו ,הציונים-הכלליים ,אבל עדיין
לא נאלמו כליל .במאמר שפרסם בראלי אחרי הכינוס בכפר הירוק ,במרס ,1951הוא
סיכם את עיקרי עמדותיהם .הוא צידד בגידול מספרם של חברי מפא"י ,אך טען שעל
המפלגה 'ללמוד את אורח חייהם ,גישתם לענינים ודרישותיהם ]של המצטרפים
החדשים[ מהמפלגה ומהחיים בארץ' ולא רק 'ללמדם את דרכה ותורתה'.
בנקודה הקריטית של היחס לעולים החדשים – שהיו חלק נכבד מן המצטרפים
למפא"י – נקטו אפוא 'צעירי מפא"י' עמדה לא פטרנליסטית ש ִחייבה הדדיות,
התקרבות הדדית בין הקולטים והנקלטים ,ושללה תביעה חד-צדדית מן העולים
להתאים עצמם לחברה הקולטת .מפא"י הייתה ארגון בשליטת הוותיקים וחניכיהם,
ילידי וחניכי הארץ ,אך קלטה לשורותיה המוני עולים ,ולכן היא הייתה יכולה להיות
כלי לשליטה פוליטית של הקולטים באותם עולים ,או – כהצעת 'הצעירים' – כלי
להפקדת כוח פוליטי בידי העולים המצטרפים בהמוניהם לשורותיה.
עם זאת ,לתביעה לעצב דמוקרטיה משתפת במפלגה היו השלכות גם על האזרחים
הוותיקים ולא רק על עולים החדשים .זה היה טבעי ,שהרי היא צמחה מקרב
הוותיקים לגיליהם השונים )או הקולטים ,אולי כך מוטב להגדירם כאן( .המיסוד
ההייררכי של הפוליטיקה במדינה החדשה חולל גם נתק בין ההנהגה ובין הציבור
כולו ו'כך נוצר – עם שוך הקרבות במלחמת השחרור – המצב האומלל ,כאשר
ההנהגה החליטה על דרך כלכלית קשה וחמורה ,על מנת לבצע את משימת קבוץ
הגלויות ,והעם לא הלך בעקבותיה .הממשלה הוציאה צוים ,והעם העלה מקרבו את
השוק השחור'.
התביעה לעצב דמוקרטיה משתפת במפא"י הושענה במאמר של בראלי גם על עצם
הסיטואציה ההיסטורית של כינון מדינה ,שכן זו יצרה צורך 'להגן על הציבור מפני
הנהגתו ,מפני כל הנהגה ,אפילו אותה הנהגה שראשה ומדריכה היה ברל כצנלסון,
שפחות מכל הנהגה אחרת היא עלולה להחשד ·¯ˆ] ÔÂההדגשה במקור[ להשתלטות
על הציבור' .כך ,בניסוחים דקים ,פישר המחבר בין החשש העמוק שקינן בקרב
'צעירי מפא"י' לדמותה של הדמוקרטיה הישראלית לנוכח המיסוד ההייררכי של
מפא"י והמיסוד ההייררכי של המערכת הפוליטית שהמפלגה הנהיגה ,מזה ,ובין
רצונו בניצחון מפא"י בבחירות הקרובות ,מזה .ניכר כאן שילוב מתוח ובעייתי בין
נאמנות מובהקת למפלגה ובין ביקורתיות מסקנית .עם זאת ,לצד הפן של הריסון
העצמי בנסיבות הפוליטיות הרגישות ניכרה בדברים הבחנה יסודית יותר – בין אופי
ההנהגה היישובית לאופי ההנהגה הממלכתית .בימי היישוב לא היה לציבור צורך
][196
